בּוּצִין בֵּיירוּתִי

Verbascum berytheum Boiss. (1853)

מבוסס על "הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל" מאת פרופ' אבי שמידע, ד"ר גדי פולק וד"ר אורי פרגמן-ספיר
שם נרדף
בוצין בירותי
שם אנגלי
Beiruth Mullein
שם ערבי
ח'ירווע
אתר מרכזי לשימור
שמורת לימן ושמורת בני ציון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
5.3
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
בינונית
% אתרים בשמורות
13.3

עשב רב-שנתי עם שורש מעובה, המגדל בבסיסו שושנת עלים הפרושה על פני הקרקע (המיקריפטופיט). העלים מוארכים ומסולסלים מעט בשוליהם, אורכם 6-20 ס"מ, רוחבם לרוב 3-4 ס"מ, שעירים באורח דליל. שושנת העלים מלבלבת בנובמבר–דצמבר לאחר רדת גשמי היורה. כל פרט גנטי מנץ לרוב 1-4 נצרים, לכל אחד מהם שושנת עלים נפרדת, ובה 10-15 עלים. במרס מתחיל לעלות מבין העלים גבעול-תפרחת עד לגובה של 80-120 ס"מ. הצמח הוא פוליקרפי, כלומר שאותו פרט גנטי יכול להצמיח במשך שנים אחדות שושנות שונות הנושאות גבעולי תפרחת. גבעולי התפרחת נושאים עליהם עלים קטנים, והם מתפתחים לתפרחת עם ציר מרכזי ו-3-6 סעיפים צדדיים. לא כל השושנות מפתחות עמוד תפרחת. הפריחה חלה בעיקרה באפריל–מאי. הפרחים בודדים וצהובים, עם עוקץ ארוך, שאורכו מגיע ל-2-4 ס"מ. הפרחים נפתחים בבוקר ונושרים בצהריים. גודל ההלקטים כחצי סנטימטר, והם מכילים עשרות זרעים חומים קטנים. פיזור הזרעים נעשה מתוך ההלקטים, המתפוררים רק בראשית החורף הבא.

תפוצתו בישראל מוגבלת לעמק עכו ולשרון. האתרים הם - בעמק עכו – שמורת לימן מצפון לנהרייה, שם גדלה האוכלוסייה הגדולה ביותר, ותל שביב; בשרון – פרדס חנה, חרוצים צפון ושמורת חרוצים. בעשביית האוניברסיטה העברית שמורים פרטים גם מהרצליה ומכפר מל"ל שנאספו בשנות ה-20 של המאה ה-20, אך אתרים אלה נעלמו כנראה. בפלורה פלשתינה מצויין הבוצין גם מחוף הכרמל, אך לא מצאנו לכך סימוכין. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בית-הגידול הטיפוסי הוא חמרה אדומה עמוקה או סחף חמרה כהה, עשירות יחסית בחרסית.

הצמח גדל רק בישראל ובלבנון. הצמח תואר למדע מביירות, מכאן שמו.

בסוג בוצין כ-360 מינים, הנפוצים בעיקר באזור הים-תיכוני ובמערב האזור האיראנו-טורני. מרכז הסוג ברמת אנטוליה בטורקיה, שם גדלים כ-160 מינים. בישראל גדלים 23 מינים. בוצין בירותי שייך לקבוצה של בוצינים אשר בכל יחידת תפרחת היושבת בחיק עלה כלול רק פרח יחיד. מין ויקרי לבוצין בירותי הוא בוצין טברייני, הגדל במזרח האזור הים-תיכוני ובחגורת הַסְּפָר. יתכן שזהו "מין האב", שהיה המקור להיווצרותו של בוצין בירותי עם התייבשות האקלים בהולוקן והיווצרות סביבה יובשנית במישור החוף. דוגמאות ביוגיאוגרפיות מקבילות הם אירוס הארגמן, חוחן קרדני ודרדר אשקלון.

  • האוכלוסיות שאינן בתוך שמורה (פרדס חנה, תל שביב מדרום למושב לימן) צפויות להכחדה עקב פעולות פיתוח והרס בית-הגידול.
  • האוכלוסיות בתוך השמורות קטנות מאוד וחשופות לסיכונים גנטיים, דמוגרפיים והכחדה אקראית.
  • האוכלוסיות גדלות לרוב בכתמים בשטח של מטרים ספורים, ומספר הפרטים הגנטיים בכל כתם נע בין בודדים לעשרות מעטות. האוכלוסיות מבודדות מאוד זו מזו ומקוטעות ביניהן.
  • אין מידע על אופי המגמות הרב שנתיות בגודלן של האוכלוסיות.
  • המין אנדמי למישור החוף בישראל ובלבנון עד בירות. הסיכון בישראל הוא גם הסיכון העולמי.
  • מוגן בשמורת לימן בעמק עכו ובשמורת חרוצים בשרון.

הבעיה העיקרית של הבוצין הבירותי בארץ היא שמירה על בתי-הגידול המתאימים לו, בעיקר מקומות עם קרקע חמרה חרסיתית ועמוקה. מומלץ להגן גם על אוכלוסיות שמחוץ לשמורות, בפרדס חנה ובחרוצים צפון. מומלץ לנטר אותן תקופתית עקב הממדים הקטנים של האוכלוסיות בכל האתרים, ובמקרה של הידלדלות במספר הפרטים למנוע תחרות מצד שיחי גריגה אגרסיביים ולשקול גם זריעה חדשה. מכיוון שיבול הזרעים גבוה, ושיעור הנביטה בתנאי משתלה סביר, קיים פוטנציאל לתגבור מלאכותי של אוכלוסיות קיימות על-ידי זריעה או שתילה.

בוצין רב-שנתי, המוגבל בישראל למישור החוף. המין נמצא בסכנה חמורה של הכחדה עקב המספר הקטן של האתרים, הקיטוע, מספר הפרטים הקטן באוכלוסיות והיותו מוגבל לבית-גידול ייחודי מאוד של חמרה וסחף חמרה חרסיתיים. זהו מין תת-אנדמי, הגדל רק במישור החוף בישראל ובלבנון. המין גדל בשטחים שיש להם עדיפות בפיתוח אורבני ובנייה, ולכן נמצא שם כנראה בסכנת כלייה חמורה, ובחלקם כבר נכחד.

פולק, ג. 1984. מבחר מיני צמחים אופייניים לחמרה וכורכר – בוצין בירותי. רתם 13: הצומח של חמרה וכורכר במישור החוף. 131–133.