בעקבות פרסום הספר האדום לצמחים בסכנת הכחדה בישראל, והמלצות הועדה לשימור צמחים בסכנת הכחדה עולה הצורך להשיב אל הטבע מינים בסכנת הכחדה אשר תפוצתם הצטמצמה עקב הרס בית גידולם. השבה מתבצעת לאתר בו נצפה המין בעבר ונעלם ממנו. לעיתים מתבצע אישוש של אוכלוסיה קיימת שגודלה הצטמצם עקב פגיעה בבית הגידול, במקרים אחרים מתבצעות העתקות לאתרים חדשים, קרובים ודומים לבית גידולו הטבעי של המין, על מנת להגדיל את מספר האוכלוסיות בטבע.

השבה או העתקה אפשריות כאשר המין מושב אל שמורת טבע, בית גידול טבעי שמור או בית גידול שעבר שיקום. ישנה חשיבות למעקב אחר ההשבות וההעתקות ולניטור ארוך טווח לבדיקת קליטתו והצלחתו של המין בבית גידולו החדש. השבות והעתקות מתבצעות במסגרת פרוייקטים של פקחים ואקולוגים במחוזות וגם במסגרת שיתופי פעולה של רשות הטבע והגנים עם גופים חיצוניים (קהילה, בתי ספר, רשויות ניקוז, גנים בוטנים וכו').

עד שנות ה-50 של המאה ה-20 שלט במדרון עין-גדי נוף צומח עשיר דמויי סוואנה עם מיני עצים ושיחים נדירים שחלקם נכחדו מישראל. רשות הטבע והגנים, בהובלתו של האקולוג מיכאל בלכר, קידמה תכנית בכדי לשמר ולשקם את הנוף הייחודי של עין-גדי. מטרות הפרויקט: שיקום נוף צומח סודני בלב נווה עין גדי, השבת מיני צמחים שנכחדו בישראל, יצירת מפלט למיני צמחים שעל סף הכחדה בארץ, אישוש אוכלוסיות של צמחים נדירים נוספים וייצוב כושר הנשיאה של הנוף עבור אוכלוסיית היעלים. בשנת 2009 נשתלו בשטח השמורה כ-490 עצים ושיחים מ-13 מינים שונים. בין המינים שהושבו, צמחים שנכחדו מישראל: מעלה עשן מדברי וצלף רותמי, וצמחים נוספים בסכנת הכחדה בארץ: גופנן המדבר, גרויה שעירה, מרואה עבת עלים, מורינגה רותמית. 

חומעת האווירון היא צמח חד-שנתי בסכנת הכחדה ואנדמי לישראל, שתפוצתו מוגבלת למישור חוף השרון. במרחב זה היא גדלה רק על קרקעות חמרה חולית וכורכר פריך, לרוב במפנים צפוניים של ואדיות קטנים ברכס הכורכר החופי, בקרחות בין שיחי אטד החוף, רותם המדבר ולענה חד-זרעית ולעיתים גם בצלם. עקב הרס וצמצום בית הגידול של המין, נותר כיום רק אתר טבעי אחד בארץ בו גדל המין, מדרום ליישוב ארסוף.

כחלק ממאמצי השימור של מינים סכנת הכחדה בכלל ומינים אנדמיים בפרט, רשות הטבע והגנים עוסקת החל משנת 1996 באישוש אוכלוסית חומעת האווירון. במהלך השנים בוצע שזרוע לאורך מספר אתרים בשרון, מזרעים שמקורם באוכלוסייה הטבעית בארסוף. מדי שנה מתבצע מעקב אחר האוכלוסיות בזמן עונת הפריחה.

לשון שור נגבית הינו צמח רב-שנתי, נדיר מאד ואנדמי לישראל. גדל כיום רק באתר יחיד במישור ימין, בנגב הצפוני. אתר זה נמצא בסכנה כיוון שהינו בשטח צבאי וכמו כן בתוואי המתוכנן של הרכבת לאילת.

ב-2013, בשיתוף עם מכון וולקני, הוחלט לנסות לגדל ייחורים מפרטים של אוכלוסיה זו, במטרה להעתיק אותם לאתר נוסף אשר המין יהיה בו מוגן. גידול השתילים במכון וולקני צלח וכמו כן נלמדו פרטים נוספים על הביולוגיה של המין.

בינואר 2015 הועתקו השתילים לגן לאומי ממשית.

הבחירה במקום ההעתקה נעשתה הן בשל קרבתו לאתר המקורי והתנאים הסביבתיים הדומים, והן כיוון שבגן הלאומי השתילים מוגנים, ניתן לספק להם השקייה בשלב ראשוני וכמו כן ניתן לעקוב ולנטר את התבססות האוכלוסיה החדשה. נכון להיום השתילים נקלטו בהצלחה באתר החדש.