שממית בתים
Hemidactylus turcicus turcicus


author nameנכתב על ידי אביעד בר וגיא חיימוביץ

שממית בעלת גוון גוף ורדרד או חום. הגב מכוסה במספר רב של כתמים כהים ובהירים בלתי סדורים ובמספר קשקשים נוקשים ובולטים. לאורך הזנב סדרת טבעות כהות ובהירות לסירוגין. האצבעות עבות ובתחתיתן שני טורים של כריות הצמדה המקנות יכולת טיפוס על סלעים וקירות. קצה כל אצבע מסתיים בטופר קטן. הזנב נתיק מאוד ופרטים רבים נצפים בטבע עם זנב מחודש.

עד 120 מ”מ ( 60 מ”מ לא כולל הזנב ).

נפוצה בכל שטח ישראל.

השממית הנפוצה ביותר בישראל. מאכלסת את רוב בתי הגידול ונעדרת רק מבתי גידול המאופיינים בחוליות נודדות. נפוצה מאוד במשכנות האדם, גם במרכזן של ערים גדולות. הפעילות מתחילה עם הדמדומים ונמשכת לאורך כל הלילה. התזונה כוללת פרוקי רגליים. בלילה נמצא מין זה בצפיפות גדולה סביב מוקדי אור המושכים אליהם חרקים. עד 5 מחזורי רבייה מתרחשים החל מתחילת הקיץ, בכל מחזור מוטלות עד 3 ביצים עגולות תחת אבן או במחסה קיים, דוגמת מסילות חשוכות של חלונות. הביצים בוקעות כחודשיים לאחר הטלתן.

התפוצה המקורית של שממית הבתים היא ים תיכונית, תפוצתה הורחבה משמעותית בעקבות פעילות האדם. איחוד האמירויות הערביות, איטליה, איראן, אלבניה, אלג’יריה, ארה”ב ( דרום ) , אריתריאה, האיים האדריאטיים, האיים הבלאריים, האיים הקנריים, הודו, טורקיה, יוון, ירדן, ישראל, לבנון, לוב, מונטנגרו, מלטה, מצרים, מקסיקו, מרוקו, סומליה, ספרד, עומאן, עיראק, פוארטו ריקו, פורטוגל, פנמה, פקיסטן, צרפת, קובה, קניה, קרואטיה, תוניסיה ותימן.

author nameנכתב על ידי אביעד בר וגיא חיימוביץ

מפת תפוסה נוכחית

מפת תפוסה נוכחית

נדירות
פגיעות
אטרקטיביות
אנדמיות
המס' האדום
פריפריאליות

ערך IUCN
הגדרת סיכון

() גלילות
צמידות:
% אתרים בשמורות

מינים נוספים

תמונה מאת שממית ערבה
שממית ערבה
שממית ערבה
תמונה מאת שממית מחוספסת
שממית מחוספסת
שממית מחוספסת
תמונה מאת שממית עצים
שממית עצים
שממית עצים
תמונה מאת שממית החרמון
שממית החרמון
שממית החרמון