אָקִינוֹס רֵיחָנִי

Acinos rotundifolius Pers. (1806)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. בהשתתפות עוז גולן


שם נרדף
Calamintha graveolens
שם אנגלי
Fragrant Acinos
שם ערבי
רייחאן קורנפולי
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
סְפָר גבוה
איראנו-טורני (ים-תיכוני)
אתר מרכזי לשימור
שדות מצפה יאיר, ברכס מעון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
אתר יחיד
% אתרים בשמורות
0

צמח חד-שנתי זעיר, גובהו 5-9 ס"מ. העלים ערוכים בזוגות נגדיים לאורך הגבעול, נישאים על עוקץ ברור, המתרחב באופן פתאומי לטרף רחב שצורתו עגולה או דמויית ביצה. אורך העלה 10-28 מ"מ ורוחבו 5-8 מ"מ. התפרחות מעוטות פרחים, והפרחים ערוכים בזוגות בחיקי עלים, מפוזרים לאורך הגבעול (אין הפרדה לעלי גבעול ולעלי תפרחת). עוקץ הפרח דקיק, אורכו קטן מאורך הגביע. הגביע דמוי צינור דק, אורכו 6-8 מ"מ, הוא מקושת במרכזו ולועו שעיר. הוא מסתיים באוגן עם חמש שיניים, הממשיכות בכיוונן את צינור הגביע ויוצרות מבנה דו-שפתני, עם שתי שיניים בשפה העליונה ושלוש בשפה התחתונה. שיני השפה העליונה דמויות אזמל, אלה של השפה התחתונה דמויות מרצע. הכותרת דו-שפתנית, ורודה, צינורה דק וטמון בתוך הגביע. הפרי כולל 4 פרודות חלקות, והוא נשמר עם הבשלתו בתוך הגביע הפורה. לעלים ריח תבלין מעולה (מכאן שם המין). פורח בתחילת אפריל בהרי-יהודה, ובאמצע מאי בחרמון.

שכיח למדי בחגורה ההררית של החרמון ברום 1,450-2,100 מטר. ממערב לירדן גדל רק בגלילת הרי יהודה, בה נמצא עד כה רק שלוש פעמים בשנות הארבעים של המאה ה-20 – פעמיים בירושלים ופעם בודדת בגוש-עציון. מאז לא נאסף הצמח באזור ירושלים ובגוש עציון, על אף כל המאמצים. בשנת 2002 התגלתה אוכלוסייה גדולה ברכס מעון בדרום הרי יהודה. הצמח שכיח למדי באזור מצפה יאיר – חוות מעון, ומטפטף צפונה עד לבית-חגי וחורש גבעת החרסינה בחברון. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מדרונות אבניים על תשתית גירית; כמו כן בשולי אדמות סחף בהרים באזור שדרת ההר וקו פרשת המים ביהודה וחברון.

הצמח נפוץ במערב האזור האיראנו-טורני ובאזור הים-תיכוני: מספרד דרך יוון, כרתים וטורקיה מזרחה עד איראן ומרכז אסיה. בדרום הים התיכון: מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. חודר לים-השחור. שכיח למדי בירדן ברמות הגבוהות של מואב, אדום ועמון.

הסוג אקינוס כולל רק 2-3 מינים, הנפוצים במזרח-התיכון ובדרום אירופה. הסוג קרוב מאוד סיסטמטית לסוגים כלמינתה וקלינופודיון, ויש המאחדים את שלושת הסוגים תחת שמו של הסוג הוותיק ביותר – קלינופודיון. זהו סוג צפוני, הכולל 20 מיני צמחים הגדלים באזור הממוזג והים-תיכוני בעולם הישן, חלק מהם ידועים כצמחי תבלין מעולים. באזורנו גדלים נציגים של שלושה סוגים שונים במשפחת השפתניים עם מינים חד-שנתיים ננסיים שגודלם 4-7 ס"מ אך שצורתם זקופה: אבובית מקורקפת (ואבובית עדינה), ברזילון כפוף-שיניים ואקינוס ריחני. לכולם פרחים ורודים דומים, עלים ארוכים מהפרחים, אך צורת הגביע שונה: בסוג אבובית צינור הגביע צר מאוד והדו-שפתניות בקצהו לא נִכֶּרֶת. לעומת זאת ערוכות שיני הגביע באקינוס ובברזילון בצורה דו-שפתנית ברורה. באקינוס יש שתי שיניים בשפה העליונה של הגביע, לעומתו יש לברזילון רק שן עליונה אחת, רחבה וזקופה. כל המינים הללו הם צמחים של "חגורת הַסְפָר הגבוהה", כלומר גדלים בהרים באקלים ערבתי עם חורף מושלג חלקית וקיץ יבש ביותר. הם מנצלים את התקופה שלאחר הפשרת השלגים לצמיחה מהירה, ומצליחים בשל קוטנם לעשות זרעים ולהשלים את מחזור גידולם לפני התייבשות הקרקע (שורשיהם מגיעים עד לעומק של 10 ס"מ). מינים נוספים בקבוצה ביוגיאוגרפית זו של צמחים חד-שנתיים זעירים הגדלים בהרים ערבתיים של המזרח התיכון הם סגל צנוע, תודרנית קטנה, מסרק כוכבני, מלקולמיה חרוקה וארביס אוזני. אלה כנראה שרידים אחרונים של אוכלוסיות מתקופה אקלימית קדומה יותר וקרה.

  • האוכלוסיות שנמצאו ברכס מעון מרוכזות כולן מסביב לישוב מצפה יאיר, ושרויות בסכנת הכחדה בגלל תוכניות פיתוח.
  • יש קיטוע ניכר בין האוכלוסיות בחרמון לבין האוכלוסיות ברכס מעון.
  • הצמח שכיח בחרמון ובארצות הים התיכון ובאיזור האיראנו-טורני. אינו שרוי בסכנת הכחדה עולמית.
  • אינו מוגן בשמורת טבע (למעט בחרמון).

חשוב להקצות שטח אחד לפחות באזור רכס מעון ולהכריז עליו שמורה של חקלאות מסורתית. בשטח זה תישמר שיטת העיבוד המסורתית וייאסרו חריש עמוק, ריסוס יתר ופגיעה מכנית. באיזור זה יש להקים חלקות מעקב לניטור.

צמח חד-שנתי זעיר השכיח בחרמון ובירדן, אך נדיר מאוד בארץ-ישראל המערבית, גדל כאן רק באתר יחיד ומקוטע ברכס מעון, בקצה הדרומי של תפוצתו. חשוב לשמרו למרות שאינו אנדמי וגם אינו אטרקטיבי לפגיעה או קטיף, בגלל הייחוד הביוגיאוגרפי של תפוצתו ובזכות הקשר לבית-הגידול של חקלאות מסורתית ההולך ונעלם.