כַּף-חָתוּל זוֹחֶלֶת

Aeluropus lagopoides (L.) Trin (1864)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
A. repens
שם אנגלי
Creeping Catpaw
שם ערבי
נאג'יל בלאדי, חריש
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אירנו-טורני–סהרו-ערבי
אתר מרכזי לשימור
עין-רחל מצפון למרכז ספיר (שמורת מצוקי הצינים)
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
9 (8)
בינונית
% אתרים בשמורות
0

עשב דגני רב-שנתי זוחל. לצמח קני-שורש ושלוחות מסועפות, והוא יוצר משטחים צפופים. ענפיו שרועים בדרך-כלל על פני הקרקע, ונושאים בראשיהם גבעולי-פריחה זקופים. הרבייה הוגטטיבית מפותחת. מערכת השורשים שטחית, מגיעה עד לעומק של כ-30 ס"מ. הנצרים נושאי העלים קצרים (עד 15 ס"מ), העלים מוארכים, צבעם כחול-ירקרק, והם מפרישים מלחים דרך בלוטות מלח באפידרמיס. התפרחת היא מכבד כדורי או אליפטי, המגיע לאורך של 1.5 ס"מ. פורח בין מרס לספטמבר. על אף היותו צמח מלֵחה מובהק, נביטתו טובה יותר במצעים שאינם מלוחים, ונוכחות מלחים מעכבת את הנביטה.

אזורי התפוצה העיקריים של כף-חתול זוחלת הם לאורך הבקעה: בגלילות בקעת כנרות ועמק בית שאן, בבקעת הירדן התחתונה, בצפון ים המלח ובערבה התיכונה. יש איסופים בודדים ממדבר שומרון (ואדי פרעה) ומהנגב הצפוני (נחל צפית). האוכלוסיה הגדולה שהייתה במלֵחת הנעמן בעמק עכו הצטמצמה מאוד. לאחרונה (2007) נמצאה אוכלוסייה במאגר זהר בגלילת פלשת (עוז גולן). מספר האתרים שהמין נמצא בהם בתצפיות ובסקרים של שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 גדול מזה של שנות ה-20 וה-30, אולם קרוב לודאי שהבדל זה אינו משקף דווקא עלייה במספר האתרים אלא מאמצי חיפוש נמרצים יותר בשנים האחרונות. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

ביצות מלֵחה לחות ומוצפות לעתים, ושוליים מלוחים של נחלים ופלגים. גדל בדרך-כלל בבתי-גידול יבשים ומלוחים מאלו של כף-החתול השרועה. כף-החתול הזוחלת גדלה גם במלֵחות סיני, שם היא מופיעה בגושים או בכתמים פזורים בחברת צמחי ימלוח פגום, זוגן לבן ועדעד סיני, לעיתים יוצרת שם רצועה חד-מינית בעורף חגורת הסווד האיצטרובלי.

מין רחב-תפוצה, אופייני למלֵחות. תפוצתו כוללת את ארצות דרום-מזרח אירופה, סיציליה, קפריסין, ארצות המזרח התיכון, צפון אפריקה, סומליה, אתיופיה, האי סוקוטרה, פקיסטן, הודו ומרכז אסיה עד סין. במזרח התיכון זהו מין שכיח, הנפוץ בכל המדינות.

בסוג כף-חתול 5 מינים, כולם צמחי מלֵחה וכולם גדלים במזרח התיכון. רק 2 מינים גדלים באירופה, 4 באגן הים התיכון ומין אחד מגיע בתפוצתו להודו ולצפון סין. כף-חתול זוחלת דומה בדגם גידולה ובצורתה החיצונית לכף-חתול שרועה, אך שני המינים נבדלים בכמה סימנים עיקריים: התפרחות בכף-חתול זוחלת הן כדוריות-סגלגלות קצרות וצפופות, ונדני העלים והשיבוליות שעירים; בעוד שבכף-חתול שרועה התפרחות מוארכות והשיבוליות מרוחקות מעט זו מזו, ונדני העלים והשיבוליות קרחים. בישראל חופף חלק מתחום התפוצה של שני המינים (בבקעת הירדן), אך באופן כללי נפוצה כף-חתול זוחלת בעיקר במלֵחות המדבר והבקעה, ואילו כף-חתול שרועה גדלה גם במלֵחות החוף (ואכן כך שמה הלטיני) וגם במלֵחות הבקעה. לפי הפלורה פלשתינה (1986) קיימים בבקעת הירדן בני כלאיים בין כף החתול הזוחלת לבין כף החתול השרועה.

  • שטחי מלֵחה רבים בבקעה ובערבה עוברים הסבה לשטחי עיבוד חקלאי, תהליך המצמצם את השטחים המתאימים לגידול של צמחי מלֵחה רבים ובכלל זה כף החתול הזוחלת. שאיבת מים ממי התהום גורמת לירידת מפלסי מים במלֵחות ולהתייבשות שכבת הקרקע העליונה. כצמח התלוי בקרקע לחה ולעתים מוצפת, עלול בית-גידולו להיעלם עקב פעולות אלה.
  • האוכלוסיות מקוטעות בהתאם לדגם הקיטוע של כתמי המלֵחות שהוא גדל בהן. באתרי גידולו הוא מופיע לעתים בכתמים צפופים עקב ההתפשטות הוגטטיבית במרחב באמצעות קני שורש ושלוחות.
  • המין מוגן בשמורת ואדי מלחה, וגדל גם בנאות הכיכר (שמורה מוצעת).
  • המין רחב-תפוצה בעולם, נפוץ בארצות רבות ואינו בסיכון עולמי

משמש בהודו ובפקיסטן כצמח מרעה.

שימור שטחי מלֵחה עם מפלס מים גבוה בבקעה, באיזור ים המלח ובערבה. כמו כן מומלץ לחקור את אוכלוסיות שני המינים בשמורת וואדי מלחה ואת צורות המעבר ביניהן ולנטר את האוכלוסיות.

כף-חתול זוחלת היא עשב דגני רב-שנתי של מלֵחות לחות, המותאם לתנאים מיוחדים של שילוב מליחוּת עם שפע מים והצפה לפרקים. שינויים בתנאים האקולוגיים הללו הם האיום העיקרי על המשך הקיום של הצמח באתרי גידולו הנוכחיים.

ויזל, י. ואגמי, מ. 1979. צמחי מלֵחה בישראל. הוצאת המדור לאקולוגיה. Gulzar, S, and Khan, M.A. 2001. Seed Germination of a Halophytic Grass Aeluropus lagopoides. Annals of Botany 87: 319-324.