אַבְגָּר צָהוֹב

Agrimonia eupatoria L. (1753)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Common Agrimony
שם ערבי
ע'אפית', טירפאק
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אירו-סיבירי (ים תיכוני, אירנו-טורני)
אתר מרכזי לשימור
נחל עמוד עליון, נחל סער (גשר עין-קיניה)
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
 
נכחד
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
0 (2)
גבוהה
% אתרים בשמורות
No Data

עשב רב-שנתי שגובהו עד 100 ס"מ. משך חייו כנראה 5–10 שנים. הנצר מתפתח מקנה-שורש. הגבעולים זקופים ושעירים. העלים מנוצים, עלעליהם גדולים, חרוקים בשפתם, צידם העליון ירוק וצידם התחתון מלבין-שעיר. העלים דומים לאלה של בן-סירה. הנוף והעלים מזכירים מרחוק צמח ננסי של אוג הבורסקאים. באביב מתארכים הגבעולים ונושאים שיבולי תפרחת ארוכות רבות-פרחים. לפרח חמישה עלי כותרת, קוטרו כ-1 ס"מ וצבעו צהוב-כתום. לגביע חמש אונות וצורתו חרוט הפוך. בהבשלה הוא תלוי כלפי מטה ופניו מכוסים שיער ארוך. בחלקו העליון עטור הגביע שיכים אנקוליים קשים. דרך ההאבקה אינה ידועה. הפרי – אגוזית החבויה בתוך הגביע הנוקשה. הפצת הפירות למרחק יעילה: הפרי מכוסה שייכים הנתפסים בנקל בשער בעלי חיים ובגרביים.

גדל בעבר בנחל עמוד עליון בגליל העליון ובנחל סער בגבול החרמון והגולן. נאסף בישראל לראשונה בשנות ה-20 על-ידי נח נפתולסקי ועל-ידי אלכסנדר אייג ומיכאל זהרי בנחל עמוד עליון. מאז לא נצפה שם, וכנראה נכחד. נאסף למרגלות החרמון ב1983- בתעלת מים ליד נחל סער ליד עין קיניה, אך מאז 1990 לא נמצא שנית. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גדות נחלים ומעיינות, שקעים לחים עם מים זכים וצלולים בשולי חורש, בהרים מעל 600 מטר.

באזור האירו-סיבירי, הים-תיכוני והאירנו-טורני. זהו מין רחב-תפוצה ביותר, ותפוצתו כוללת את כל אירופה, ארצות הים התיכון הצפוניות, מערב אסיה ומרכזה עד סין. אבגר צהוב גדל באירופה בבתי-גידול טחובים שאינם קשורים דווקא למקווי מים – שקעים או תת-יער פתוח. לעומת זאת גדל האבגר באזור הלבנט – ישראל, סוריה, לבנון וקפריסין – רק ליד מקווי מים. התת-מין שאותר בישראל גדל באירופה ובארצות הים התיכון, וחודר למערב אסיה עד הרי הקווקז והרי הזגרוס.

זהו סוג צפוני, הכולל 15 מינים הגדלים בחלקים הממוזגים הצפוניים של כדור הארץ (בצפון אמריקה, באירופה, ובאפריקה). הסוג שייך לקבוצה של סוגים המאפיינת את האזור האירו-סיבירי. אין באזורנו כל מין נוסף של אבגר. האבגר הצהוב מהווה בישראל נציגות דרומית קיצונית של קבוצה צפונית מובהקת, הקשורה ללחות רבה ולגשמי קיץ. על כן הוא נמצא בארץ רק ליד מעיינות או נחלים באזורים קרירים.

  • בתי הגידול הלחים ומקווי המים נדירים בחלקים ההרריים בישראל. גורם סיכון עיקרי הוא הרס בתי הגידול של מעיינות ונחלים זורמים בהרים. אטרקטיביוּת הקטיפה בינונית.
  • המין גָּדַל בארץ בתפוצה מקוטעת בשני אתרים, בגלילות שונים. תפוצתו מקוטעת גם בכל הלבנט ובקפריסין.
  • גודל האוכלוסייה שנמצאה בנחל סער ב-1983 היה 3 פרטים. גודל האוכלוסייה מנחל עמוד עליון שנמצאה בשנות העשרים מוערך ב-10–100 פרטים.
  • האבגר הצהוב מהווה דוגמא טיפוסית לצמח צפוני, השכיח למדי באירופה, וככל שהוא מדרים בתפוצתו מצטמצמות האוכלוסיות בגודלן והן מוגבלות לבתי-גידול לחים יותר. לכן בשולי תפוצתו בלבנט הסיכון גבוה ביותר, אך לא כן באירופה ובטורקיה, שם הוא צמח שכיח למדי.
  • אין בידינו איתור מדוייק ונקודת-ציון של האתר בנחל עמוד עליון, אך קרוב לוודאי שהוא נמצא בתחום שמורת הר-מירון.

ברפואה עממית באירופה – למחלת כבד. שימש להכנת צבע צהוב.

מומלץ להשיב מחדש את המין לטבע ממקורות בלבנון או מגנים בוטניים אל בריכות בנחלים הרריים זורמים – נחל עמוד עליון, נחל מירון, נחל מורן, נחל שרך, נחל כזיב ונחל סער, שזרימותיהם יחודשו ויובטחו. אם יאוזרחו אוכלוסיות, יש לשמור מפני דריכה וקטיפה. מומלץ לערוך באביב סקר מדוקדק בתקווה לאתר מחדש צמחים באתר נחל סער, שלא נצפו בו פרטים מאז 1990.

זהו עשב רב-שנתי שנכחד מישראל, ושגָּדַל לפנים ליד מים בשני אתרים – בנחל עמוד עליון ובנחל סער. מאפייניו כצמח אדום הם: נדירוּתו, הקיטוע של אתריו, היותו מין פריפריאלי צפוני וההרס של בית-גידולו הנדיר, מומלץ לאיזרוח מחדש באתרים שנכחד מהם.

אייג, א. 1926. תוספת לידיעת הצמחייה של ארץ ישראל. תל אביב. עמ' 21. כהן, ע. ושמידע, א. 1988. צמחים נדירים בישראל – המבוקש מגיא הטחנות, אבגר צהוב. טבע וארץ ל': 9.