אַלְקַנַּת הַגָּלִיל

Alkanna galilaea Boiss. (1849)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Galilean alkanet
שם ערבי
הווא ג'וואני אצפר
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
ים-תיכונית וחגורת הספר
ים-תיכוני
אתר מרכזי לשימור
שמורת הגלבוע (מלכישוע) ושמורת רכס אדמי (ליד יבנאל)
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
4 (6)
בינונית
% אתרים בשמורות
7.7

עשב רב-שנתי בגובה 30-50 ס"מ. כל הצמח מכוסה בזיפים רכים וארוכים המקנים לו מרקם קטיפתי. הגבעול מתפצל סמוך לקרקע לענפים פורחים ארוכים, שרועים עד זקופים. העלים מסורגים, רעופים זה על גבי זה במבנה סימטרי. עלי הבסיס מוארכים-אזמלניים, מצטררים כלפי הבסיס. עלי הגבעול יושבים, אליפטיים-ביציים. חפי הפרחים ביציים, לבובים בבסיס וארוכים מגביעי הפירות. התפרחות חד צדדיות ואינן צפופות. אונות הגביע אזמלניות משולשות עד מוארכות, מגיעות לאורך של 15 מ"מ בפרי. הפרחים צהובים, ערוכים בחיק עלים בקצות גבעולים. העלים המלווים את הפרחים קטנים יותר אך לא שונים בצורתם מעלי הבסיס. הכותרת דמוית מסמר, צינורה צר, אורכו 11-14 מ"מ, ואוגן הכותרת פרוס ועגול, קוטרו 10-12 מ"מ. הכותרת שעירה בצידה החיצון ואין לה קשקשים בפתח לועה. הפריחה מתחילה במרס, שיאה מאמצע אפריל עד מאי, והיא נמשכת עד יולי. הפרחים מואבקים על-ידי דבורים ארוכות לשון המבקרות בפרחים ומוצצות את הצוף הרב. רק דבורה (וכן זבוב-פרחים שעיר) שיש לה חדק ארוך מתשעה מילימטר (אורך צינור פרח האלקנה) יכולה להגיע לצוף הממוקם בבסיס צינור הכותרת. הפרי בנוי 4 פרודות כדוריות כמעט, להבדיל מפרודות מוארכות במין הקרוב לה – אלקנה מזרחית. רוחב הפרודה –4.5 מ"מ ופניה מחוספסות.

הצמח נמצא במספר אתרים רב יחסית בשלוש גלילות: הגלבוע (בקרבת מלכישוע), גליל-תחתון (רכס אדמי) ובעמק-יזרעאל. כמו כן הוא נמצא פעם יחידה בספר השומרון בגיתית. בעבר נאסף הצמח לעשבייה במנזר סנט-ג'ון ב-1942 (מיקום לא ברור) ובעמק עכו ב- 1929, אך לא אותר שם מחדש. בפלורה פלשתינה צויין גם מעמק ירדן עליון. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

אדמות עמק עמוקות בהרים, ברמות ובעמקים גדולים, אשר אינן מנוצלות לחקלאות אינטנסיבית; שדות בור ושדות חקלאיים באדמה כבדה, לעתים אבנית במקצת.

הצמח נחשב אנדמי רק לישראל, אך הוא גדל גם בירדן באזור הבלקה מערבית מעמאן, הנחשב בפלורה פלשתינה כגלילת "עמון", עובדה ההופכת אותו לתת-אנדמי.

בסוג אלקנה כ-30 מינים, רובם נפוצים סביב אגן הים התיכון. המין אלקנת הגליל קרוב ביותר סיסטמטית לאלקנה מזרחית, הגדלה בחגורה הכרקוצית (טרגקנטית) של הרי המזרח-התיכון ובלבנט, ומצויה בהרי אדום, דרום סיני והרי הלבנון והחרמון. אלקנה מזרחית גדלה במרומי החרמון, הרי אדום והרי דרום סיני, בעוד אלקנת הגליל גדלה בשולי קרקעות סחף בגליל התחתון ובגלבוע. זהו מין אנדמי לארץ-ישראל, אשר נוצר מאלקנה מזרחית כנראה באבולוציה רק "לאחרונה" בתקופת ההולוקן: עם התייבשות האקלים בהולוקן נסוגה הצמחייה הכרקוצית לראשי ההרים; חלק מהמינים שלה נכחד, חלק שרד רק בראשי ההרים וחלק עבר ספציאציה והתאים עצמו לאקלים הים-תיכוני היובשני.

  • המין גדל באדמות עמוקות אשר אינן מנוצלות לחקלאות מודרנית. בית-גידול כזה נעשה נדיר יותר ויותר בתחום תפוצת האלקנה. זיקתו הבלעדית לבית-גידול זה הופכת אותו ליותר רגיש להכחדה. הצמח ניכר לעין, אך אינו בולט במיוחד עד כדי שאנשים יקטפו אותו בשל יופיו או מוזרותו. רוב האתרים בגליל התחתון ובעמק יזרעאל נמצאים סמוך לישובים, עובדה המגבירה את הסיכון הנשקף לו. תוצאות סקר המינים הנדירים משנות התשעים של המאה העשרים מראות שהמין שרד בעיקר בחלק המזרחי של הגליל התחתון ועמק-יזרעאל, ונכחד בחלקים המערביים, המעובדים באופן אינטנסיבי ומודרני יותר.
  • רוב האתרים נמצאים במרחק של יותר מ-5 ק"מ זה מזה, עובדה המקשה על האבקה הדדית.
  • מוגן באופן חלקי בשמורת הר גלבוע. שאר האוכלוסיות אינן בשמורה.

מהשורשים מופק צבע אדום הדומה לחינה (המופקת מצמח הכופר). מכאן גם מקור שם הסוג אלקנה, הנגזר מהמילה הערבית "אל-חינה". נשות הבדואים נוהגות להתקשט בצבעי אלקנה בפנים ובידיים.

לשמור באתרים מומלצים על משטר חקלאי מסורתי ללא עיבוד אינטנסיבי. הדבר קשור במיוחד לבית-הגידול המועדף של הצמח, בשולי אדמת סחף אדומה. המלצת הטיפול הדחופה ביותר היא איסוף מיידי של חומר חי (זרעים וצמחים) וגידולם בחלקות המיועדות לכך. כמו כן נדרש מעקב נוכחות רב-שנתי של המין באתרים הידועים. לא נראה שאפשר לשמור על המין באתרים שנותר בהם, כי כולם בתוך או בשולי שטחים חקלאיים.

בן שיח אנדמי המוגבל בארץ לשלוש גלילות בלבד. שרד במספר פרטים מועט באתרים ספורים, בעיקר בחלק המזרחי של הגליל התחתון ועמק-יזרעאל, ונכחד בחלקים המערביים המעובדים באופן אינטנסיבי יותר. שרוי בסכנת הכחדה, כי בית-גידולו הבלעדי הוא קרקעות עמוקות הראויות לעיבוד. אלקנת הגליל נעלמת לנגד עינינו מהארץ ומהעולם.