שׁוּם הַפְּטָמוֹת

Allium papillare Boiss.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מדברית
מזרח סהרו-ערבי
אתר מרכזי לשימור
אנדרטת אוגדת הפלדה ליד כרם שלום
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
% אתרים בשמורות
0

גיאופיט בגובה 10-30 ס"מ בעל גבעול עבה, מעוקם או ישר. הבצל ביצני, קוטרו 10-15 מ"מ והוא עטוף בקליפות אפורות-חומות אטומות. לצמח 2-6 עלים סרגליים, מרזביים, שרוחבם 2-6 ס"מ בחלקם התחתון; רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח ורק נדן קצר נראה מעל הקרקע. נדן העלה והטרף מכוסים בצרורות שערות דמויות אלה (מעובות בקצה). התפרחת סוכך עטוף במתחל מחולק ל-3-4 אונות שאינו נושר בשלב הפריחה. התפרחת בשלב הפריחה חצי כדורית וקוטרה 2-3 ס"מ. יש בה הרבה פרחים (בפרטים קטנים מעט פרחים) בעלי ריח נעים. התפרחת יכולה להיות צפופה או דלילה למדי. עוקצי הפרחים מקבילים, שווים באורכם פחות או יותר, אורכם 10-15 מ"מ. העטיף פעמוני; אונות העטיף מוארכות-ביצניות, קהות, לבנות עם עורק ארגמני מרכזי, אורכן 6-7 מ"מ. זירי האבקנים קצרים מהעטיף, שטוחים, דמויי משולש צר וגבוה (הופכים לצרים בהדרגה כלפי מעלה), בראשם מאבק צהוב. הצלקת לבנה, בעלת שלוש אונות. הפרי הוא הלקט כמעט כדורי בקוטר כ- 5 מ"מ. הפריחה חלה ממרס עד תחילת אפריל.

הצמח גדל בארץ רק בגלילה אחת – הנגב המערבי, שם נמצא בחמישה אתרים שתועדו בוודאות, אך כנראה ישנם בסך הכל שישה אתרים. הוא נמצא באזור כרם שלום, לאורך כביש רפיח – ניצנה, בשדה חלמיש ובכביש רביבים - צאלים. נכחד מאתר נוסף באזור גבולות-נירים, משם נאסף לעשבייה ב-1954 ע"י זהרי ואורשן. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מישורי חול-לס הנשלטים ע"י חברת שיחים ובני שיח של חולות במדבר.

מין צר-תפוצה הגדל רק בדרום ישראל ומצרים (מישור החוף החולי של צפון סיני וצפון מצרים באפריקה).

בסוג שום כ-700 מינים הגדלים בחצי כדור הארץ הצפוני. זהו הסוג הגדול ביותר במחלקת החד-פסיגיים להוציא משפחת הסחלביים (Gregory et al. 1998). מסיבות מורפולוגיות, גנטיות, וכימיות הופרדו הסוג שום וסוגים אחדים הקרובים אליו ממשפחת השושניים למשפחה נפרדת - השומיים (Heywood, 2007). מיני השום מחולקים למספר סקציות ושום הפטמות משתייך לסקציית Molium. רוב מיני סקציה זו גדלים באגן הים התיכון ושוליו, מין יחיד גדל מזרחה באיראן (קולמן, 1985). מינים אלה קרובים מאד זה לזה ומאופיינים בבצל קטן, עלים שטוחים המחוברים לגבעול בחלקו התחתון ורבים מהם בעלי פרחים גדולים למדי לבנים, צהבהבים או ורדרדים (קולמן, 1985). בארץ שמונה מינים מסקצייה זו. במדבר בישראל גדלים שלושה מינים - שום ארדל המאופיין בעלים שעירים מאד, שום דרומי (ראו ערך בספר זה), ושום קטן-פרחים, שלושתם קרובים זה לזה ונבדלים משום הפטמות בגבעול דק יותר וגבוה יותר. מינים אחדים של שום מגודלים כצמחי תרבות - ירקות או תבלינים. הידועים ביותר מביניהם הם: שום נבוב- Allium cepa, הידוע בשם "בצל הגינה" או סתם "בצל", ושום הגינה - A. sativum, ששמו העממי הוא "שום". שני מינים אלה ידועים גם כצמחי-מרפא רב-תכליתיים ברפואה הטבעית.

  • תפוצתו של הצמח מוגבלת לאתרים ספורים בשטחי חול-לס בנגב המערבי. מרבית התצפיות מעודכנות רק עד אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 ואין מידע ברור על מגמות שינוי במספרי האתרים.
  • האוכלוסיות מונות לרוב פרטים בודדים עד עשרות.
  • הסבת שטחי חולות לחקלאות באזור שמדרום לכרם שלום ופעילות צבאית שם מצמצמות את תחומי המחיה של המין ועלולות לגרום לצמצום במספר האוכלוסיות. הממדים הקטנים של האוכלוסיות מהווה אף הוא גורם סיכון.
  • הצמח אינו מוגן בארץ בתחומי שמורת טבע מוכרזת.
  • הצמח גדל רק בישראל ובמצרים, אך לא נמצא ברשימת המינים בסכנת הכחדה של מצרים.

יש לערוך סקרים חדשים בשטחי חול-לס בנגב המערבי ובמיוחד באזורים שמדרום לכרם שלום לכיוון חולות חלוצה ובאזור צאלים-גבולות-רביבים. יש להכריז שמורת טבע בבית גידול מיוחד זה או לפחות לקבוע אתרי שימור נקודתיים במקומות הגידול של הצמח. יש לגבות את הצמח מיידית בגני מקלט.

גיאופיט נמוך של חול-לס בנגב המערבי. נדיר מאד בארץ ואנדמי לישראל, סיני ולחולות בצפון מצרים. בית הגידול מצוי בסכנה עקב פיתוח חקלאי ופעילות צבא.

קולמן, פ. 1985. הסוג שום בישראל. רתם 15: 34. Gregory, M., Fritsch, R., Friesen, N.WE, Furkat, O., Khassanov, O. & McNeal, W. 1998. Nomenclator Alliuorum. Kew.