זְנַב-שׁוּעָל בִּיצָּתִי

Alopecurus arundinaceus Poir. (1808)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
A. ventricosus
שם אנגלי
Foxtail
שם ערבי
סוביילה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מקווי-מים
אירו-סיבירי, אירנו-טורני (ים-תיכוני)
אתר מרכזי לשימור
מעיינות עמק יעפורי
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
5.8
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (3)
בינונית
% אתרים בשמורות
33.3

דגן רב-שנתי קרח לחלוטין, עם קנה-שורש זוחל. הצמח מתפצל בבסיסו לגבעולים רבים זקופים שגובהם 50-100 ס"מ. טרף העלה סרגלי, צר ושטוח, אורכו 12-25 ס"מ. הלשונית קרומית. התפרחת שעירה-פרוותית, דומה לזנבו של שועל, עשויה מכבד צפוף דמוי-שיבולת בצורת גליל שאורכו 3-5 ס"מ ורוחבו 1 ס"מ. השיבוליות פחוסות מהצדדים, בכל אחת פרח דו-מיני יחיד. מתוך התפרחת בולטים מעט מלענים מרובים נעימים למגע. המלען יוצא מגב המוץ התחתון של כל פרח. הגלומות שוות-גודל (4 מ"מ), מאוחות זו לזו כדי רבע אורכן, עם שעירות ריסנית לאורך הקרין בגבן. הזרע גרגיר הנושר עם ההבשלה יחד עם המוצים. התפרחת מתפרקת עם הבשלתה ונשאר עומד רק עוקץ התפרחת החשוף. פורח במרס–אפריל.

המין ניתן בפלורה פלשתינה משלוש גלילות: פלשת, שם נאסף פעם בודדת (נבי רובין 1926), הגליל העליון והגולן. כל מאמצינו למצוא את המין בשנות התשעים בגליל ובמישור החוף (תוך כדי סקר הצמחים הנדירים) – העלו חרס. בגליל נאסף המין פעם יחידה ליד הכניסה לצפת (1960). בגולן נאסף המין בבאב אל-הווה בשנת 1968 מדרום לעין זיוון בשנת 1976 ובעיינות סומקה בשנת 2007. המין נמצא לאחרונה (2004) בעין אל-פוואר (ליד עין מג'נונה) מזרחית לדורה בהר חברון. זהו למעשה האתר היחיד הקיים היום בארץ-ישראל (נמצא בשטח A פלשתיני). דנין (Danin, 2004) מונה עוד תשע גלילות, על פי מקורות מהספרות בעבר. מסתבר כי המין נכחד כמעט מכל עשרות האתרים שגדל בהם בארץ בעבר. בחרמון מוכר הצמח מקרקעית דולינות שנוצרות בהן בריכות מים עונתיות ברום 1,900-2,300 מטר. הוא שכיח למדי בדולינות לחות בחגורה הכרקוצית (טרגקנטית) בחרמון ובהר הלבנון. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

קרקע חרסיתית מוצפת מים בחורף; מעיינות ושולי ביצות ונחלים בעמקים והרים נמוכים. אחו אלפיני בקרקעית דולינות בחגורה הכרקוצית (טרגקנטית) של הלבנון והחרמון, מעל 1,900 ועד 2,800 מטר. למין שני בתי-גידול שונים, תופעה נדירה בצמחים באזורנו, אולם אף חוקר לא הציע להפריד את האוכלוסיות השונות לטקסונים שונים.

תפוצתו רחבה על פני רוב אירו-אסיה: כל ארצות צפון הים התיכון, ארצות המגרב, הקווקז, הים השחור, אפגניסטן, פקיסטן ומרכז אסיה; ארצות מרכז אירופה ומערבה, סיביר וצפון אסיה, סין ויפן; במזרח התיכון גדל בסוריה-לבנון, רוב גלילות טורקיה, צפון עירק ורוב גלילות אירן; בירדן ידוע מהגלעד ומעמון ונאסף בג'רש וא-סלט בשנות השלושים של המאה ה-20.

הסוג מונה 20 מינים, הנפוצים באזורים הממוזגים של חצי הכדור הצפוני. רוב המינים רב-שנתיים, וכלפי הים התיכון מתוספים מינים חד-שנתיים כמו בישראל. בישראל שלושה מינים, השניים הנוספים – זנב שועל מצוי וזנב שועל ארוך – הם מינים חד-שנתיים של החבל הים-תיכוני; הראשון שכיח בבתות ובשטחים פתוחים והשני מאפיין חורש לח, אדמות מוצפות ושדות מושקים.

  • הצמח ידוע כיום רק באתר בודד, בשולי מעיין בדרום הר חברון (גלילת הרי יהודה) שם לא נרשם לפני 2004. בשאר המקומות נכחד. יצוין אתר "נבי רובין" (נחל רובין, החלק המערבי של נחל שורק) אשר בו אסף אלכסנדר אייג את המין לראשונה בארץ ב-3.4.1926. באתר זה הצמח אינו גדל עוד.
  • זנב-שועל ביצתי מהווה דוגמא טובה ביותר למין של מקווי-מים, אשר נכחד מישראל בעקבות הרס מקווי-המים, ייבוש הנחלים והורדת מפלס מי-התהום בקרבת המעיינות.
  • בעין-אל-פוואר, המעיין שנמצא בו לאחרונה ליד דורה, מתנהלת רעייה חזקה ולחץ חזק של תושבי מחנה הפליטים הסמוך.
  • ייתכן שכמעט נכחד מישראל, אך הוא מין רחב תפוצה ואינו בסכנה עולמית.

מומלץ לגדר ולשקם את עין אל-פוואר ועין דלבה בבקעת אל מג'נונה אשר ממזרח לדורה. מומלץ להשיב את זנב-השועל הביצתי לנחל במישור החוף: אם נחל שורק התחתון אינו מתאים, כדאי לנסות בעינות אפק. יש לגדר את שמורת באב אל-הווה בגולן ולמנוע בה רעייה הרסנית.

דגן רב-שנתי אופייני מאוד לאחו צפוני לח, הנפוץ בעולם על פני מרחבים גדולים באירו-אסיה, וישראל היא הנקודה הדרומית ביותר באזורנו (קרוב לוודאי שנכחד מירדן). יש חשש שנכחד מכל אתריו שהיו ידועים בישראל בעבר, שכן כל הניסיונות למצאו בסקרי המינים הנדירים בחמש-עשרה השנים האחרונות העלו חרס. הכחדתו נובעת מהרס מקווי-המים בישראל והפיכתם לבלתי מתאימים למינים רבים.