אַמָּנְיָה מִצְרִית

Ammannia baccifera L. (1753)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
אַמָּנְיַת הַדּוּרִים
שם נרדף
A. aegyptiaca
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
שמורת בית-ציידה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
4 (6)
נמוכה
% אתרים בשמורות
28.6

צמח חד-שנתי קרח לחלוטין, מסתעף מאוד מבסיסו, גבעוליו זקופים או שרועים קלות. גובהו 10-16 ס"מ וקוטרו 15-20 ס"מ. הגבעול מרובע (לפחות בחלק מאורכו), העלים חסרי פטוטרת וערוכים בזוגות נגדיים. העלה דמוי ביצה, תמים עם עורק בודד. הפרחים דו-מיניים, זעירים (2 מ"מ) וממוקמים בחיקי העלים, לרוב מוסתרים ולא בולטים לעין. הגביע דמוי פעמון, עם 4 שיניים ועוד מספר שיניים משניות זעירות (גביעון). הפרח מלווה שתי חפיות וצבעו ירקרק. בפרח 4 עלי כותרת (לעתים חסרים), 2 אבקנים ועמוד עלי אחד, שבראשו צלקת בודדת דמוית גולה. הפרי הלקט כדורי הכלוא בתוך הגביע. הפריחה בקיץ, ממאי עד אוגוסט, הפרי מבשיל באוגוסט–ספטמבר, והוא נשאר ירוק. שם הסוג בעברית הוא על פי השם המדעי. שם התואר העברי " מצרית" נשאר על פי שמו המדעי הקודם –A. aegyptiaca.

גדל כיום בשלוש גלילות: בבקעת כנרות – בבקעת בית-ציידה, שם גדלה האמניה בלגונות של נחל יהודיה-משושים (זאכי) ושל נחל דליות (מג'רסה) ובאזור שפך הירדן; בגולן היא נדירה מאוד ונמצאה בין השאר בנחל משושים; בגליל התחתון - בבקעת בית נטופה; בשרון היא נמצאה ב-2006 ב-3 אתרים - בריכת דורה, בריכת געש והבאסה של הרצליה. בעמק החוּלה היא הייתה נפוצה בביצת החוּלה ובמעיינות שהתנקזו אליה, ונאספה לעשבייה מספר פעמים בשנות הארבעים של המאה ה-20 מהחוּלה ומעין תאו (ג'חולה). אתר חשוב היה מעיין עינן, שיצר נחל רחב ורדוד ממזרח לכביש הראשי, ובו שלטה האמניה בגוף המים עד שנות השמונים. יריב עברי צפה בה אחרון באתר זה ב-1979. נאספה בשמורת החוּלה על ידי טליה אורון, וייתכן שלא נכחדה שם. בעבר גדל הצמח בעוד 3 גלילות - בפלשת נאספה האמניה פעם בודדת ב-1926 בנחל איילון, ומאז נכחדה באזור, בפלורה פלשתינה מצוינת גם הבקעה התחתונה, אך אין ייבוש עשבייה משם, והיא לא נמצאה בסקר המינים הנדירים, ויש רק איסוף מעין-פשחה משנת 1943, אך הצמח לא גדל של לפחות משנת 1976. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

שלוליות קטנות על קרקע אבנית או סילטית; שולי גדות חשופות (וכאלה שהתמוטטו) של ביצות ונחלים. הצמח יכול לגדול גם בשטח היבשתי מחוץ למים, אך תכופות מוצאים אותו גדל ואף שולט כמרבד בתוך גוף המים. במקרה זה חייבת להיות תקופה קודמת שהשטח נחשף בה ממים ואז חלה הנביטה.

תפוצה רחבה טרופית וסוב-טרופית על פני האזור הסודני-דקני, כולל הודו, צפון אמריקה ודרומה, מזרח אפריקה ומרכזה, דרום-אפריקה, סין ואוסטרליה (קרוב לוודאי גר). באזורנו היא גדלה בחלקים החמים של מצריים, ערב, איראן, טרנס-קווקז ואפגניסטן.

הסוג כולל 25 מינים שתפוצתם הגיאוגרפית רחבה באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. מעט מהמינים הפכו לעשבים שוטים של גידולי קיץ באזורים ממוזגים. רוב המינים גדלים במקווי מים, וחלקם אף טבולים במים. המין הגדל אצלנו מראה זיקה טרופית ברורה: האמניה מהווה דוגמא מצוינת ליסודות טרופיים הידרופיליים (דוגמת גומא הפפירוס), אשר מתפשטים לאורך הנילוס או הבקע הסורי-אפריקאי ומגיעים לקצה תחום תפוצתם הצפוני במערכת הירדן. גם דגי האמנון שייכים לקבוצה ביוגיאוגרפית זו. בפלורה פלשתינה ובמגדירי הצמחים נתונה מישראל אמניה רבת-פרחים. גם זה מין טרופי, שנמצא בארץ רק פעם אחת בבריכת-דורה בנתניה. המין לא נכלל ברשימת המינים האדומים כיון שהגדרתו בישראל מוטלת בספק.

  • גורם הסיכון הראשון במעלה הוא תפיסת המים בבתי-גידול לחים.
  • רק האוכלוסיות בשמורת בית-ציידה שומרות על יציבות בגודלן. שאר האוכלוסיות הוכחדו או הצטמצמו מאוד. אוכלוסיית בריכת-דורה מאוימת ביותר, ואולי נכחדה בגלל הבינוי מסביב והשינוי במשטר ההידרולוגי במקום.
  • דגם התפוצה המקוטע מוכתב על ידי דגם התפוצה המקוטע של בית-הגידול.
  • כנראה אין סיכון ברמה עולמית. הצמח בעל יכולת פלישה טובה, וכנראה הגיע כך לאירופה ואף לאוסטרליה.

מומלץ לשמור ולנטר אוכלוסייה בלגונת יהודיה-משושים, תוך מניעת רעיית יתר והרס בית-הגידול על ידי בקר. כמו כן מומלץ להשיב את האמניה לחוּלה, מועדף פתח נחל עינן, מזרחית לכביש 90, שם הייתה אוכלוסייה צפופה.

צמח מים אופייני לקבוצת צמחים טרופיים הידרופיליים, שכאן קצה גבול תפוצתו, ובכך חשיבותו המיוחדת. המין נכחד מאתרים רבים במישור החוף ובמערכת הירדן, ואוכלוסיות יפות שרדו רק בבקעת בית-ציידה. הפגיעוּת הרבה בבית-גידולו, היותו פריפריאלי ומיעוט אתריו – הפכו אותו לצמח "בסכנה".