אַנְדְּרוֹסָקֵי גְּדוֹלָה

Androsace maxima L. (1753)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
אַנְדְּרוֹסָק חַד-שְׁנָתִי
שם אנגלי
Annual Androsace
שם ערבי
אנדרוסקיס עזים
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
סְּפָר גבוה
מערב-איראנו-טורני (ים-תיכוני, אירו-סיבירי)
אתר מרכזי לשימור
מצפה יאיר ברכס מעון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (4)
בינונית
% אתרים בשמורות
16.7

צמח עשבוני חד-שנתי זעיר וזקוף שגובהו 3-6 ס"מ. העלים ערוכים לרוב בשושנת בבסיס הצמח. הפרחים ערוכים בראש הגבעול בסוכך מדומה. הפרח לבן, מחומש, קוטרו 3-4 מ"מ. לכותרת צינור קצר (1-2 מ"מ), לועו מצטרר על ידי קפל היוצר טבעת שצבעה חום. הכותרת קצרה לרוב מהגביע. הפרח נושר לאחר יום אחד של פריחה. הגביע הבשל נפוח, גדל בהבשלה. הפרי הלקט, נפתח בחמש קשוות כמעט עד בסיסו. מספר הזרעים בפרי מועט. פורח במחצית השנייה של מרס במעונות נמוכים, ובאפריל במעונות רמים. בחרמון פורח בחגורת יער הספר ההררי במאי.

גדל כיום בשלוש גלילות: הר הנגב, הרי יהודה ומדבר יהודה. כמו כן גדל גם בשולי מדבר יהודה הסמוכים להרי יהודה. הצמח נפוץ מאוד בעיה הררי בחרמון. בהר הנגב הוא נמצא רק פעם אחת בנחל ניצנה עליון. בשומרון הוא גדל בבעל חצור ובהר גריזים. באזור ירושלים–מדבר-יהודה–בית-לחם היה מספר לא מבוטל של איסופים במאה ה-20. באזור ירושלים נאסף בעבר בתלפיות, בהר הצופים ובגיא בן-הינום, אך בעשרים השנים האחרונות הפך המין נדיר ביותר: הוא נמצא רק פעם אחת בהר הזיתים ב-1998 ובשנת 1970 בשדה באל-עזריה. בשנת 2003 גילה עוז גולן אוכלוסיות יפות של אנדרוסקי ברכס מעון בדרום הרי-יהודה, אוכלוסיות אלה יציבות משנה לשנה. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גדל בשטחים פתוחים במדרונות אבניים שטופי שמש, בראשי הרים יובשניים ובחגורת הַסְּפָר ברום מעל 800 מטר. מלווה גם שדות שעיבודם מסורתי בחגורת הַסְּפָר.

תפוצת הצמח רחבה, והיא כוללת את האזור הים-תיכוני, האיראנו-טורני וחדירה לאזור האירו-סיבירי. באגן הים התיכון הוא גדל בכל הארצות שלחופו. שכיח בחרמון בחגורה ההררית. במזרח התיכון הוא גדל בעירק, איראן ואפגניסטן. חודר לאזור הפונטי בקווקז ובדרום רוסיה.

הסוג מונה כ-100 מינים הגדלים באזור הממוזג של חצי הכדור הצפוני. רובם צמחים אלפיניים רב-שנתיים הגדלים בסלעים, ויוצרים כרים ננסיים כהגנה בפני רוחות וסופות שלג. מרכז הסוג בהרי ההימליה, שם מוכרים מיני האנדרוסקי כצמחים השופעים פריחה צבעונית ויפהפיה, ופרחיהם גדולים מאוד ביחס לצמח הכדורי. המין שלנו הוא נגזרת חד-שנתית זעירה, שהותאמה לאקלים הים-תיכוני ולהאבקה עצמית. בהתאם נעשה הפרח קטן, צבעו קרם-לבן חיוור, והוא מושך רק מעט מאביקים. האנדרוסקי שייכת לקבוצת צמחים חד-שנתיים זעירים המותאמים לצמוח במהירות לאחר הפשרת השלג ולעשות פרי עוד לפני התחלת האביב האלפיני הראשי. התפוצה של הצמח בארץ מראה מצד אחד זיקה להרים גבוהים, דוגמת החרמון, הר הנגב ורכס מעון; ומצד שני הוא נאסף בחגורת הַסְּפָר באזור ירושלים, ומספר פעמים במדבר יהודה ממש. הצמח שכיח למדי בירדן, ברמות הגבוהות של מואב ואדום. דגם תפוצה זה מרמז על צמח-סְפָר הנדחק לחגורת סְפָר נמוכה ואף אל המדבר. יתכן שהאתרים שנמצאו במדבר יהודה הם אתרי מבלע (sink) משדרת ההר באזור ירושלים, הסבר התואם את המציאוֹת המעטות והאפיזודיות של האנדרוסקי באזור. נדגיש כי האזור מעושבב בצפיפות, ובשנת 2003 התנהל במקום סקר מיוחד של צמחים נדירים (שמידע ורון).

  • הבינוי והפיתוח המואצים הביאו לכך שרוב האתרים באזור ירושלים–בית-לחם וואדי קלט נכחדו. בית-גידולו באזור זה הוא מדרונות חשופים שטופי שמש בשדרת ההר מעל רום 750 מטר. מבית-גידול זה נהרסו 90% לבינוי וכבישים.
  • על אף היותו מין באיום בישראל, אין נשקפת לו סכנת הכחדה בקנה מידה עולמי.
  • מוגן בשמורות הר הנגב.

מומלץ לשמור בעדיפות גבוהה על השטחים המעטים ששרדו בשדרת ההר שבהם גדלה האנדרוסקי, ואשר יחד עמה גדלים בו גם צמחים אדומים נוספים באותו בית-גידול.

צמח חד-שנתי זעיר של הרים גבוהים ורמות בחגורת הַסְּפָר. גדל באתרים ספורים בהר הנגב, רכס מעון ובהר הצופים. שרוי באיום עקב ההצטמצמות של מספר האתרים והאוכלוסיות.