קַחְוָן קְטַן-עָלִים

Anthemis parvifolia Eig

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
קחון קטן-עלים
שם אנגלי
Small-leaved False-chamomile
שם ערבי
קחוואן
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
איזור ברכת זיתא
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.7
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (3)
% אתרים בשמורות
33.3

צמח חד-שנתי בגובה של 20-35 ס"מ. כל הצמח מכוסה בצמר רך. העלים מנוצים פעמיים ובעלי צורה ביצית כללית, אונותיהן מחודדות לרוב. עוקצי התפרחת אינם נבובים ונשארים זקופים גם לאחר ההתייבשות. התפרחת קטנה יחסית, 15-22 מ"מ, בעלת פרחים צינוריים צהובים במרכז ופרחי היקף לשוניים לבנים חפי התפרחת בעלי מלל קרומי רחב. הזרעונים דמויי חרוט הפוך, מגובששים פחות או יותר והם אינם נושרים גם לאחר ההבשלה. קחוון קטן-עלים קרוב ודומה לק. מצוי בתפרחותיו ובזרעוניו אך עוקץ התפרחת איננו מתעבה עם הבשלת הזרעונים. בק. קטן-עלים כל זרעוני התפרחת זהים, ובק. מצוי זרעוני ההיקף הם לרוב בעלי אוזנית. בצורתו הכללית דומה ק. קטן-עלים גם לק. הגליל, אך עוקצי תפרחותיו אינם ארוכים ודקיקים כמו של ק. הגליל. כמו כן, בק. קטן-פרחים הזרעונים נשארים על הקרקפת זמן רב לאחר הבשלתה בעוד שבק. הגליל הזרעונים מתפרקים מהקרקפת מיד עם הבשלתה. מין נוסף הדומה בחזותו לק. קטן פרחים הוא ק. יווני. שניהם גדלים בישראל באותו בית-גידול אך שייכים לסקציות לגמרי שונות. בק. יווני מוצי התפרחת נושרים מיד בהבשלה (תכונה נדירה מאוד בסוג קחוון), וזרעוני ההיקף הם בעלי אוזנית גדולה. הפריחה במאי-יוני כאשר רוב הצמחייה החד-שנתית כבר יבשה.

המין נדיר מאד בארץ ונמצא כיום כנראה רק בשרון באזור חדרה ליד ברכת זיתא (תצפית אחרונה בשנת 2010). בנוסף לשרון, בעבר נאסף פעם יחידה בעמק יזרעאל ובעמק עכו (ליד כפר אתא). ב-2008 הצמח נרשם בעמק יזרעאל בערוצים של נחל רימון (יובל של הקישון), אולם בגלל הקושי הגדול בהגדרת מיני קחוון יש צורך בבדיקות נוספות של פרטים מאזור זה. בספרות המין נתון גם מחוף הכרמל (Danin, 2004), אך נתון זה של חוף הכרמל הוא של ביצת כברה אשר נכללת בספר זה בשרון. בשרון כל האיסופים בעשביית ירושלים הם משנות הארבעים של המאה ה 20 ומסתיימים בשנת 1971. לא ברור אם סיום האיסופים קשור להכחדות של רוב האוכלוסיות בשנות השישים או גם לסיום עבודת הדוקטורט של זיוה ייבין על הסוג קחוון (ייבין, 1971). יש להדגיש כי המין לא היה ידוע בישראל בזמן שאייג כתב את המונוגרפיה שלו על הסוג קחוון (Eig, 1938) – רמז לקושי הרב שהיה כבר בשנות השלושים למציאתו ונדירותו. רק בסוף שנות השישים התברר שהמין גדל בישראל באזור חדרה וכפר אתא. המין קשה מאוד לזיהוי. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

אדמות כבדות המוצפות חלקית.

דרום טורקיה, קפריסין, רודוס, לבנון (טריפולי), וכמו כן אתר בדרום צרפת (אך לא מצוטט בפלורת אירופה כגדל בצרפת). זהו מין נדיר ביותר בישראל ובעולם, אשר מספר האיסופים שלו מועט ולכן זהותו לא ברורה.

על הסוג – ראה קחוון פלישתי. קחוון קטן-עלים תואר מדרום טורקיה ושייך לסקציית Maruta המיוצגת בישראל על ידי ק. הגליל, ק. מקופח, ק. מצוי וק. קטן-עלים (ייבין, 1971). התכונות המאפיינות את מיניה הן: חד-שנתיות, מוצי מצעית קרקפת דמויי אזמל מחודדים בקצותיהם, וזרעונים בעלי חתך מרובע. הסקציה כוללת 14 מינים הנפוצים באירופה ומזרחה עד איראן וערבות דרות רוסיה. מרכז המגוון של הקבוצה הוא מזרח הים-התיכון ומזרח טורקיה. המין הנפוץ בקבוצה הוא קחוון מקופח שהוא הקחוון החד-שנתי הנפוץ ביותר באירופה והקווקז, כעשב רע בשולי שדות. קחוון מצוי הוא המין הנפוץ ביותר בחבל הים-תיכוני בישראל. מין זה יוצר משטחי שלטון במיוחד באזורים הנתונים לרעיית יתר של פרות. כמו חבריו לקבוצה זהו מין "אנטי פסטורלי" - עמיד לרעייה, הנשאר בשדות בהם רועות פרות ופורח שם במשטחים גדולים.

  • מספר האתרים שבהם הצמח מוכר מאז גילויו בישראל היה קטן מאז ומתמיד, ובמהלך עשרות השנים האחרונות ניכרת ירידה חריפה במספרם. שרד בוודאות רק בגלילה אחת השרון.
  • קרוב לוודאי שהסיבה העיקרית היא הכחדת בית-הגידול, כפי שקרה לצמחים אחרים של קרקעות כבדות מוצפות עונתית במישור החוף ובעמקי הגליל.
  • האתר היחיד ממזרח לחדרה אינו מצוי בתחומי שמורת טבע מוכרזת.
  • המין מצוי בארצות נוספות במזרח אגן הים התיכון, אך אין מידע על מצב הסיכון והשימור.

מומלץ לערוך סקרים בשטחי אדמות כבדות בניסיון לאתר אוכלוסיות ולעדכן את המידע על המין. יש לנטר את האוכלוסיות באזור בריכת זיתא ולוודא את קיומו בעמק יזרעאל, בחבל תענך. עונת הפריחה של מין זה יוצאת דופן בהשוואה למיני קחוון האחרים בארץ ולכן ייתכן כי לא אותר בחלק מאתריו.

צמח חד שנתי נדיר מאד של אדמות כבדות מוצפות אשר שרד בוודאות רק בשני אתרים. בית גידולו נפגע ביותר ועקב כך נכחד מכמה אתרים שבהם גדל בעבר.

ייבין זיוה, 1971, אבולוציה וטקסונומיה בסוג קחוון, משפחת המורכבים. האוניברסיטה העברית בירושלים (עבודת דוקטורט).