קֶדֶד נָאֶה

Astragalus cretaceus Boiss. & Kotschy

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Beantifine Milk-vetch
שם ערבי
בורג' אל-ערוס, עגפא
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מערב איראנו-טוראני
אתר מרכזי לשימור
שמורת תל קריות, אזור להב
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (3)
% אתרים בשמורות
3.7

צמח עשבוני רב-שנתי חסר גבעול, שעיר-לביד מאד, בעל שורשים אופקיים מעובים. לצמח עלים צפופים ביניהם מתפתחות תפרחות ארוכות עוקץ. העלים באורך 10-12 ס"מ, מנוצים פעם אחת ל-20-30 זוגות עלעלים מוארכים-ביצניים שאורכם 6-8 מ"מ. העלעלים הפרושים מקנים לעלה מראה של עלה שרך, זאת בניגוד לעלים של מיני קדד אחרים בהם העלעלים אינם פרושים ולעלה צורה מרזבית. עלי הלוואי בבסיס העלה משולשים-אזמלניים. התפרחת קרקפת צפופת פרחים, ביצנית-מוארכת, אורכה 3-6 ס"מ, נישאת על עוקץ שעיר שאורכו כאורך העלים או יותר מהם. הפרח באורך 1.5-2 ס"מ. הגביע באורך כ-1 ס"מ, צינורי, שעיר, בעל שיניים שאורכן כשליש מאורך צינור הגביע. הכותרת בצבע אדום-יין כהה; המפרש ביצני, כמעט שלם, ארוך בהרבה מהמשוטים. הפרי הוא תרמיל ביצני-מוארך ופחוס באורך 10-12 מ"מ, בקצהו מקור כפוף במקצת באורך 3-4 מ"מ. הפרי מכוסה בשערות ארוכות קשיחות-מפושקות, מלבינות המסייעות בהפצתו ברוח. עם התייבשות הצמח מתפרקת קרקפת הפירות ופירות רבים נראים בשקעים ובסבך צמחים שכנים לצמח האם, אך אלה נעלמים עד מהרה ומופצים ברוח למרחק רב יותר. הפריחה במרס-אפריל.

הצמח נמצא בשלוש גלילות - הרי יהודה, מדבר יהודה והנגב הצפוני, בסך הכל ב-27 אתרים מתועדים, אך מוערך כי יש כ-45 אתרים. בהרי יהודה הוא גדל בעיקר בדרום הגלילה מהר עמשא והר חירן ועד למעון ואזור חברון. במדבר יהודה הוא מופיע באזור תקוע. בנגב הצפוני מצויים מרבית האתרים - מאזור נחל בתרים, גבעות באר-שבע דרך גבעות גורל עד ללהב ולהבים. מעניין לציין כי המין לא גדל בחגורת הספר של יהודה ושומרון מצפון לאזור בית לחם. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בתות ספר שטופות שמש בחברת נואית קוצנית ושלהבית קצרת-שיניים על מדרונות גירניים.

צמח של אזורי הספר והמדבר למחצה של הסהר הפורה בישראל, ירדן, סוריה, טורקיה ובצפון עיראק. גדל בכל גלילות ירדן וממשיך צפונה לסוריה לטורקיה ולצפון איראן.

על מאפייני הסוג קדד – ראה קדד אפיל. על תפוצת מיני קדד בארץ ובעולם – ראה קדד הקרקפות. קדד נאה שייך לסקציית Dasyphyllium. זוהי קבוצת של קדדים בעלי עלים דמויי שרך ופרחים המרוכזים לתפרחות יפהפיות וכדוריות בעלות צבע אדום-יין. הצמחים חסרי גבעול ובעלי שושנת עלים צפופים, צמודה לקרקע, הנושאת במרכזה תפרחות חסרות גבעול שנישאות על עוקצים ארוכים. הצמחים מכוסים בשעירות מאפירה הבנויה שערות פשוטות בצד שערות מסועפות לשניים. התרמיל השעיר מצטרר ומתחדד בהדרגה, בעל מספר זרעים קטן, אורכו קטן לרוב מ-25 מ"מ. בקרקפת הפירות יש תרמילים רבים וקטנים. זוהי, אגב, דוגמא טובה להמרת משאבים (Trade-off) בין גודל הפרי ומספר הזרעים למספר הפירות: פירות מעטים ומרובי זרעים, לעומת פירות רבים ומעוטי זרעים. מיני הקבוצה גדלים בחגורת הספר של הסהר הפורה במזרח התיכון. ברום החרמון גדל קדד מפורץ השייך לקבוצה זו הגדל בחגורה הטרגקנטית של הרי הלבנון וטורקיה. הוא נבדל מק. נאה בעלעליו הגדולים יותר ובעוקצי תפרחותיו הארוכים (מעל 20 ס"מ בעוד אלה של ק.נאה רק 15 ס"מ) הגבוהים בהרבה מהעלים. קדד פרזן מהרי דרום סיני שייך גם הוא לקבוצה זו. זהו מין אנדמי אשר שרד כנראה מתקופה קרה שבה הצומח הטרגקנטי התפשט דרומה עד סיני.

  • על פי התצפיות והאיסופים מספר הגלילות והאתרים יציב, אולם נשקפת סכנה עתידית לחלק מהאוכלוסיות, שתוצאתה עלולה להיות ירידה במספר האתרים (ראה להלן מקורות וגורמי סיכון).
  • גורמים עיקריים לסיכון האוכלוסיות ולהכחדות מקומיות הם פעולות ייעור של קק"ל בצפון הנגב ובדרום הרי יהודה, והסבת שטחים לחקלאות באזורי הספר של דרום הרי יהודה ומדבר יהודה.
  • כמה מהאתרים בדרום הרי יהודה מצויים בתחומי השמורות המוכרזות רכס מעון, ושמורת תל קריות. אתרי הנגב הצפוני מצפון לבאר שבע ובאזור להב-להבים אינם מצויים בתחומי שמורת טבע.
  • אינו מופיע ברשימות צמחים אדומים בארצות אחרות.

הכללה של שטחי צומח ספר נוספים באזור גבעות גורל ולהב בתוך שמורות מוכרזות. מומלץ לנטר אוכלוסיות אחדות בכל גלילה בכדי ללמוד את מגמות השינוי בהן בטווח רב-שנתי וכדי להבין את השפעת הייעור עליהן. במקרה הצורך מומלץ להשאיר בתחומי היער הנטוע מחשופים טבעיים שטופי שמש שבהם הצמח גדל. מומלץ ליידע את אנשי קק"ל לגבי הריכוזים של מין זה ומינים אדומים אחרים בתחומי היערות שבניהולם ולדון איתם על דרכי שימור. מומלץ לנסות ולרבות את המין לצורך גינון ציבורי באזורי הספר הגבוה.

צמח עשבוני רב-שנתי בעל תפרחות אדומות יפות של אזורי ספר בנגב הצפוני, בדרום הרי יהודה ומדבר יהודה. נדיר למדי ואוכלוסיותיו עלולות להיפגע מייעור ומהסבת שטחים לחקלאות.