קֶדֶד לָבִיד

Astragalus fruticosus Forssk.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מדברית
סהרו-ערבי
אתר מרכזי לשימור
בתרונות רוחמה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.7
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
% אתרים בשמורות
16.7

מין קדד רב-שנתי הדומה מאוד לקדד דליל (ראה ערך להלן), אך הוא זקוף ולא משתרע. מבסיס הצמח עולים 1-4 גבעולים וגבעול הצמח איננו מסתעף לרוב מעל הבסיס. הגבעולים צמירים בבסיסם ומקריחים בחלקם העליון. העלה שאורכו 10-25 ס"מ, מחולק ל-20-30 זוגות עלעלים. התפרחות דלילות,יושבות בחיקי העלים, עוקץ התפרחת קצר מאוד והוא נושא 3-4 פרחים צהובים. הפרי תרמיל גלילי ומוארך באורך 4.5-6.5 ס"מ. פניו בעלי שעירות לבדית צפופה והוא מתחדד בקצה למקור נוקשה דמוי חרב שאורכו 8-10 מ"מ. הפרי הבשל מתפשק ונפתח בחלקו העליון תוך סלסול חלקי של הקשוות, והזרעים אינם נפוצים מיד אלא משתחררים בהדרגה עם התפוררות קשוות הפרי. הפריחה בפברואר – אפריל.

הצמח גדל בחמישה אתרים - בפלשת, בנגב הצפוני ובחבל עזה. בנגב הצפוני, שם נמצא רק פעמים ספורות בבתרונות רוחמה, שם נצפה לאחרונה ב-1970. אך לא ברור אם גדל שם עוד. בפלשת נמצא על ידי מימי רון ליד נתיב העשרה מצפון לנחל שקמה (2003). נאסף בראשונה והוגדר בארץ ב-1924 באזור רפיח. דיווחים נוספים מחבל עזה - מנצרים ומגן-אור, יש מהשנים 1989-1991 (מיכאל אבן-אש). תצפיות נוספות מניצנים (פלשת), ממשית (נגב צפוני) והר כרכום (נגב דרומי) מוטלות בספק. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בית-גידולו בעולם הוא מדבריות חול צחיחים (מתחת ל-70 מ"מ), בעיקר בעמקים, שם מצטבר חול מעורב בלס. בארץ, בשוליים הצפוניים של אזור תפוצתו, הוא נמצא באזורים יותר גשומים: בבתרונות רוחמה על קרומי לס מהודקים בשולי ואדי, ובנתיב העשרה על חול.

צמח אנדמי לחולות מצרים, סיני והנגב המערבי בישראל. על פי פלורה פלשתינה גדל גם בדרום ירדן, אך לא נאספו גיליונות עשבייה מאזור זה.

על מאפייני הסוג קדד – ראה קדד אפיל. על תפוצת מיני קדד בארץ ובעולם – ראה קדד הקרקפות. לפי זהרי (1972), קדד לביד נמנה על סקציית קורונופוס (Coronopus), בה נכללים מינים רב-שנתיים בעלי גבעול ראשי שכמעט אינו מתפצל, ועלים ארוכים ומנוצים המסודרים בספירלה מסביב לגבעול; ברוב מיני הקבוצה הפטוטרות של העלים מהעונה שחלפה מתקשות ונעשות קוצניות ועשויות להגן על הצמח. בבסיסי העלים יש אגודות של פרחים גדולים, צהובים, עשירים בצוף. הפרי הוא תרמיל בעל מקור מוקשה, מחודד כחרב והוא מתפשק בחלקו העליון עם ההבשלה. המינים הקרובים לקדד לביד, ק. הסיף, ק. סיבר, וק. משולש הם בעלי קוצים, אך ק. לביד איננו קוצני - פטוטרות העלים שלו אינן מתקשות ויוצרות חודים אשונים. על פי הספרות, קדד לביד איננו מין קוצני אולם בשדה מוכרים פרטים בעלי פטוטרות ישנות קוצניות. ייתכן שקדד לביד איננו טקסון עצמאי ויש לשייכו כתת-יחידה לקדד הסיף (בגלל התרמיל בעל המקור המחודד והקוצני). עם זאת, כל הפלורות של המזה"ת מטפלות בו כמין עצמאי נפרד. מין קרוב נוסף הוא ק. דליל שיש לו רק 10-15 זוגות עלעלים וצורתם יותר צרה ומוארכת; ק. דליל משתרע על הקרקע בעוד שק.לביד הוא זקוף. שיני הגביע שלו קצרות ומגיעות עד שליש-חצי מאורך הגביע בעוד שבק. לביד אורך השיניים כאורך צינור הגביע. התרמיל של ק.דליל צר וקצר מזה של ק.לביד: אורכו 3-4.5 ס:מ ורוחבו 7-8 מ"מ. בית-גידולו של ק.דליל הם ערוצי ואדיות חמים בהרי המסיב הערבי-נובי ואילו ק. לביד גדל במדבריות קיצוניים של חול וגיר.

  • הצמח גדל בארץ רק בגלילה אחת – פלשת, וגם בה נמצא פעמים ספורות. ייתכן שנכחד מבתרונות רוחמה. אין כרגע די מידע על מגמות שינוי במספרי האתרים, אולם יש רושם של ירידה במספרם. סביר שבתחומי רצועת עזה הוא ממשיך להתקיים.
  • גדל לרוב בפרטים הפזורים בדלילות רבה, לעתים פרט בודד באתר.
  • האתר בבתרונות רוחמה מצוי בתחומי שמורה מוכרזת.
  • אינו מצוי ברשימות מינים אדומים של ארצות סמוכות ואין מידע על מצב הסיכון והשימור העולמי.

מומלץ לסקור מחדש באופן יסודי אתרים שבהם נאסף או נצפה בעבר ולנסות לאתרו באתרים נוספים בבתי גידול חוליים ונגזרותיהם בדרום פלשת ובנגב המערבי. מתוך הנתונים שיתקבלו ניתן יהיה להכין הערכת מצב שממנה ייגזרו הליכי שימור ומימשק.

עשב רב-שנתי נדיר מאד שפרטים בודדים שלו נמצאו בדרום פלשת ובאזור עזה. נדרש מידע עדכני על מנת להעריך את מצבו בארץ.

Podlech D. 2005, Thesaurus Astragalorum, 2: all taxa described within and belonging to the genus Astragalus L.; Taxa of the Old World and related taxa of the New World. Compiled by D. Podlech (Mnchen) with assistence of Sh. Zarre (Tehran) Mnchen, Eig, A. 1955, Systematic studies on Astragali of the Near East. Israel Science Press Jerusalem