קדד הקרקפות

Astragalus oocephalus

כמה עשרות פרטים נמצאו ב-1993 בחורשת אקליפטוס ליד עפולה עילית ("חורשת המינים הנדירים") ע"י פרגמן-ספיר ושהרבני. אולם גוש הצמחים שם התנוון ולא שרד (פרגמן-ספיר 2014, מידע בעל פה). הצמח נאסף (כנראה שם) ע"י טוביה קושניר ב-1942 ב"סביבות גבעת המורה-הר תבור", אך מאז לא נצפה שם שנים רבות ונחשב כצמח שנכחד מהארץ. בעבר ב-1924 נאסף הצמח גם בעמק החולה ממשמר הירדן וגשר בנות יעקב (נפתולסקי) ושוב ע"י יאיר אור ב-1990, אך מאז לא נמצא ונכחד גם בגלילה זו.

צומח עשבוני בקרקעות סחף עמוקות בעמקים. מוכר כיום רק בחורשת אקליפטוס נטועה.

על מאפייני הסוג קדד – ראה קדד אפיל. תפוצת מיני הסוג בעולם ובישראל: בישראל ללא החרמון גדלים 36 מיני קדד. 13 מינים נוספים גדלים בחרמון הישראלי ושמונה מינים נוספים בירדן. בעיראק גדלים 122 מיני קדד ובטורקיה - 372. מספרים אלה מרמזים על העושר העצום של מיני הקדד באזור האיראנו-טוראני. באיראן ובאפגניסטן שהן ארצות מרכז הסוג, גדלים כ-1,000 מיני קדד הנמנים על 51 סקציות שונות! זהו העושר המורפולוגי-אבולוציוני הגדול ביותר הידוע בתוך סוג אחד בעולם. ישנן סקציות (קבוצות) אשר כולן חד-שנתיות; אלה מרוכזות בעיקר באקוסיסטמות המדבריות וישנן קבוצות אשר צורת-הגידול שלהן היא בן-שיח קוצני ביניהן תצוין הקבוצה הטרגקנתית היוצרת כרים קוצניים ושולטת באזורים האלפיניים של הרי אסיה היובשניים. קבוצה זו המונה כ-250 מינים שונים, הופרדה בעבר לסוג נפרד- אסטרקנתה (Astacantha Tragacantha) והיא כנראה המוצא לסוג קרגנה הכולל עצים נמוכים וקוצניים הגדלים מטורקיה ועד ההימלאיה.
ראוי לציין כי המחקר הסיסטמתי הראשון הכולל על הסוג נערך על ידי אלכסנדר איג בשנות השלושים של המאה ה-20. המונוגרפיה פורסמה רק בשנת 1955 בירושלים שנים רבות לאחר מותו.
קדד הקרקפות משתייך לסקציית Alopecias, המאופיינת בעלים גדולים בעלי ציר שאינו מסתיים בקוץ ובפרחים הערוכים בתפרחות צפופות, כדוריות עד מוארכות. במזרח ירדן גדל קדד אזרק - מין קרוב, אנדמי לאזור זה, שתפוצתו מגיעה עד הר הדרוזים. בטורקיה ובקווקז יש עוד כמה מינים מסקציה זו.

הצמח גדל בעבר בשתי גלילות ונכחד משתיהן. *זרעים מהאוכלוסייה של עפולה עילית גודלו על ידי אילן טל בגן איריס שבכפר יהושע ונמצאים בגן המקלט בציפורי ובגן הבוטני בגבעת רם. *חסר מידע מפורט על מצבו בעולם, אינו מופיע בספרים אדומים.

יש להחזיר שתילים לאתר האחרון בו הצמח היה מוכר ולהכריז ביחד עם הקק"ל על חורשת אקליפטוס זו, שממערב לעפולה עילית, כשמורת טבע של קרקע עמקים חרסיתית, על מנת לשמר מין מיוחד זה, ייחד עם מינים נוספים הגדלים במקום, חלקם בסכנת הכחדה - טופח קסיוס, דוגון ירושלמי, סומקן ענקי, שלהבית הגלגל, וינקה עשבונית, זמזומית ורבורג ועוד. מומלץ לאסוף זרעים מהצמחים בגן "איריס" ובגן הבוטני בגבעת רם למטרות גיבוי ולנסות להנביטם, לבחון את שיעורי הנביטה ולעקוב אחר התבססות נבטים במקרה של הצלחה. יש מקום לגדל את הצמח בגני מקלט באזור קרוב לאתר הטבעי, על קרקע חרסיתית עמוקה. בשל חנטת הפרי המועטה, יש לבדוק גם דרכי ריבוי וגטטיבי.

טורקיה, צפון-מערב עיראק, סוריה, לבנון וצפון ישראל.

צמח עשבוני רב-שנתי של קרקעות חרסיתיות עמוקות. הצמח נחשב לנכחד עד 1993, אז נמצא באתר יחיד, אשר גם ממנו נכחד. גם לפני ההכחדה היה נדיר מאד בארץ והופיע באוכלוסייה קטנה באתר יחיד בעמק יזרעאל, הנתון בעצמו בסכנת פגיעה עקב פעילות בני אדם.