קֶדֶד אָפִיל

Astragalus trimestris L.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מדברית
סהרו-ערבי (ים-תיכוני)
אתר מרכזי לשימור
חולות שיזף
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (3)
% אתרים בשמורות
37.5

צמח חד-שנתי, ירוק-מאפיר, בעל שערות קצרות הדוקות באורך 10-30 ס"מ. לכל צמח מספר גבעולים זוחלים או אלכסוניים, מסועפים ליד הבסיס. העלים באורך 3-10 ס"מ; עלי הלוואי בבסיס ציר העלה זעירים, חופשיים או מעט מחוברים בבסיס, קרומיים, משולשים בחלקם העליון, ריסניים; כל עלה בעל 8-10 זוגות עלעלים מוארכים-אליפטיים באורך 10-15 מ"מ, מקריחים בצד העליון, שעירים בצד התחתון, לעיתים משונצים. התפרחת בת 2-6 פרחים, ערוכה על עוקץ שאורכו שווה או ארוך מהעלה השכן; חפי הפרחים אזמלניים אורכם כ-2 מ"מ; הפרח פרפרני, צהוב או לבן. אורכו 10-13 מ"מ; הגביע צינורי-פעמוני בעל שערות לבנות או לבנות ושחורות; אורך שיני הגביע כמחצית מאורך הגביע. הכותרת לבנה עד צהבהבה; המפרש ארוך במעט מהמשוטים. הפרי הוא תרמיל משולש בחתך רוחב, קשתי או מפותל (עד פיתול וחצי), מרזבי בעל מקור מאונקל קצר בקצה, מכוסה בשעירות הדוקה. התרמיל מרזבי בשל תפר אורך שקוע הממוקם בגב התרמיל. הפריחה בפברואר-מרס.

הצמח גדל בנגב הצפוני ובערבה בשבעה אתרים, אך מעריכים כי יש בארץ כתריסר אתרים. בנגב הצפוני הוא נמצא בחולות הנגב המערבי, מדרום לצאלים ובחולות רביבים וכן בכרם שלום. נעלם מאזור מגן ונחל הבשור. כמו כן נמצא בחולות מישור ימין. בערבה הוא נמצא באזור חצבה – שיזף. יש דיווחים שבעבר נאסף ונצפה גם בפלשת, באזור פתח-תקווה אחרי 1965, אך נכחד משם. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מישורי חול במדבר ובחוף. בנגב המערבי מופיע בחברת רותם המדבר וגלעינון החוף.

גדל בדרום ישראל, סיני, מצרים ולוב.

הסוג קדד מכיל כ-2,000 מינים ויש חוקרים המונים בסוג אף כ-3,000 מינים שונים, ויש המפרידים אותו ממשפחת הפרפרניים ומעניקים לו, יחד עם מספר סוגים קרובים לו, מעמד של משפחה – הקדדיים (Astragalaceae). זהו אחד הסוגים הגדולים בעולם והוא כולל צמחים חד-שנתיים, עשבוניים רב-שנתיים, בני-שיח ושיחים הנפוצים בכל יבשות העולם למעט אוסטרליה. מרכז הסוג באזורי מדבר וערבות יובשניות קרות באזור האיראנו-טוראני של אסיה המרכזית ואיראן. אופייני לסוג פרח פרפרני גדול (7-20 מ"מ) ועלה מוארך המנוצה למספר רב, בלתי זוגי, של עלעלים וחסר קנוקנות (להבדיל מבקיה וטופח). מבנה התרמיל מבדיל את הסוג קדד ממרבית הסוגים של הפרפרניים: ברוב הפרפרניים נפתחות עם ההפצה שתי קשוות התרמיל לאורך תפר הגב ותפר הבטן (עליו יושבים הזרעים) בבת אחת, מסתלסלות וזורקות את הזרעים למרחק עשרות סנטימטרים. בקדד, התרמיל אינו נפתח, אלא ניתק בשלמותו מהצמח או נשאר יבש וצמוד לצמח במשך שנים רבות. הפרי בסוג קדד מחולק לאורכו על ידי מחיצה מדומה המחלקת את התרמיל לשני חדרים שבכל אחד מהם שורת זרעים. הזרעים כפופים כעין קשת בצעירותם ובעלי צורות שונות בעת הבשלתם - מכדור, עדשה ועד לקוביה. התרמיל הפורה משמש כמנגנון פיזור הזרעים. יש מיני קדד שבהם אזור תפר הגב בפרי מתפשק בהדרגה מבסיס הפרי לראשו, והזרעים מפזרים את נביטתם לאורך שנים שונות, בתנאי נביטה שונים. על תפוצת מיני קדד בעולם ובארץ – ראה קדד הקרקפות. קדד אפיל משתייך לסקציית Harpilobus, למיניה יש תפרחות הנישאות על עוקץ חיקי, וגביע פעמוני. בארץ יש כמה מינים בסקציה זו, ביניהם קדד מדברי המאופיין בעלעלים רחבים ומועטים, ומוגבל למדבר הקיצוני; קדד ים-המלח בעל תרמילים דמויי סהר ושעירות הדוקה, האופייני למדבר הקיצוני מים-המלח עד אילת; קדד יפה, היוצר מרבדים סגולים בספר ובצפון הנגב; קדד שעיר, בעל פרי צר וטבעתי ופרחים צנועים, הנפוץ בצפון הנגב ובהר הנגב; וקדד הישימון הנפוץ רק באזור אילת והערבה הדרומית ומאופיין בפרחים ורדרדים ושערות רכות על כל חלקי הצמח.

  • שרד רק בשתיים מתוך שלוש הגלילות שבהן נאסף או נצפה ונכחד מפלשת. ככל הנראה קיימת מגמה של ירידה במספר האתרים הידועים בנגב הצפוני שם נכחד מאזור מגן ומנחל הבשור ליד תל רעים (ג'מה). יש לציין שהתצפיות והאיסופים המאוחרים ביותר הם מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ולא ברור אם הצמח קיים בכל האתרים גם כיום.
  • פיתוח עירוני וחקלאי הוליכו ככל הנראה להכחדת האוכלוסיות באתרים של פלשת ובאזור הבשור ומגן. ייתכן שפגיעה בחולות באזורי פעילות צבאית באזור צאלים-רביבים מסכנת את הצמח באזור זה.
  • הצמח מוגן בשמורת נחל שיזף
  • חסר מידע על מצב הסיכון במצרים ובלוב.

מומלץ לסקור את חולות הנגב הצפוני והערבה באתרים שבהם הצמח תועד בעבר, בכדי לוודא את הישרדותן של האוכלוסיות הללו ועל מנת למצוא אתרים נוספים. מעקבים רב-שנתיים יאפשרו ללמוד על הדינמיקה של האוכלוסיות ולאפיין את דרך הריבוי בשדה ובגני מקלט.

צמח חד-שנתי נדיר של חולות מדבריים, אשר המידע עליו לוקה בחסר. על פי התיעוד ניכרת ירידה במספר הגלילות והאתרים וייתכן שגם האתרים הקיימים מצויים בסיכון עקב פעילות צבאית. מין שעיקר תפוצתו בעולם דרומית לישראל והאתרים בישראל מצויים בשולי התפוצה הגיאוגרפית.