גְּפוּף קוֹצָנִי

Atraphaxis spinosa L.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Spiny Atraphaxis
שם ערבי
סיר, גורזוח שאיק
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מדברית
איראנו-טוראני
אתר מרכזי לשימור
מעבר ערוד
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (3)
% אתרים בשמורות
33.3

בן-שיח סבוך וקוצני בגובה 30-80 ס"מ. הענפים דוקרניים בקצה, צבעם אפור עד מלבין, והם מעוצים. הענפים הצעירים ארוכים, דקים, נושאי עלים. העלים מסורגים, באורך כ-1 ס"מ, כמעט יושבים, צורתם אליפטית – מעוגלת, בעלי ערוק מרושת, צבעם ירוק או מכחיל. עוקצי הפרחים והפירות דקיקים, בעלי מפרק באמצעם או מתחת לאמצעם. הפרחים ערוכים בקבוצות של 1-6 בחיקי העלים, על ענפים קצרים של צימוח השנה הנוכחית. עטיף הפרח בן ארבע אונות, לבן או ורוד עם שוליים לבנים, שתי האונות החיצוניות ביצניות, מופשלות בשלב הפרי; שתי האונות הפנימיות לבובות עד דמויות כליה, אורכן עד סנטימטר אחד בשלב הפרי, והן עוטפות אותו. בפרח יש שישה אבקנים ו-2-3 עמודי עלי. זירי האבקנים לבנים, עבים בחלק התחתון, חרמשיים (הזירים פונים מעלה). הפרי הוא אגוזית דמוי עדשה, חום בהיר, חלק ומבריק, אורכו 3-4 מ"מ. הפריחה בחודשים אפריל – יוני.

הצמח גדל בשתי גלילות: הנגב הצפוני והר הנגב בשלושה אתרים בסך הכל, אך משוער כי קיימים עשרה אתרים. בנגב הצפוני נאסף בשדה בוקר (א. דנין) ונצפה בנחל חווארים (ר. פרומקין); בהר הנגב גדל במעבר ערוד, שם נצפה כמה פעמים בשנים האחרונות, אך לא אותר בהר רמון, משם נאסף ב-1950 ע"י א. זהבי. נאסף בעבר גם בנגב הדרומי ב-1954 בדרך לבארות עודד ע"י רבקה דולברגר, אך אין כיום עדויות על הימצאו שם. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מדרונות סלעיים–אבניים במדבר הגבוה, בצומח פזור של לענת המדבר ובני משפחת הסלקיים.

מין רחב תפוצה הגדל באזורים הרריים ממרכז אסיה (קירגיזסטן), דרך דרום הקווקז היובשני ועד למדבריות ערב, באזור זה הוא מופיע במקוטע ברכסי ההרים: דרום ירדן, דרום ישראל, מצרים (הרי מזרח מצרים וסיני) וצפון-מערב סעודיה.

לפי פלורה פלשתינה, אוכלוסיית מין זה בארץ משתייכת לזן סיני -var. sinaica, המאופיין בעלים קטנים מעוגלים. הסוג גפוף מונה 20 מינים הנפוצים לאורך החבל האיראנו-טוראני מהמזרח התיכון עד למרכז אסיה. אלה הם בני שיח ושיחים של אזורים יובשניים בעיקר. בחרמון גדל מין ויקרי ודומה מאד – גפוף החרמון, הנבדל בפרח בעל חמישה עלי עטיף, פרי העטוף על ידי שלושה מהם ואגוזית בעלת 3 מקצועות. הופעת מיני גפוף בארץ מסמלת את קצה האזור האיראנו-טוראני. גפוף קוצני הוא נציג של צמחייה איראנו-טוראנית דרומית, הכוללת מינים הנפוצים מדרום הקווקז ועד לאיראן ומצרים ואילו גפוף החרמון הוא נציג של צמחיה איראנו-טוראנית צפונית יותר המופיעה מהרי טורקיה ועד לחרמון.

  • מספר הגלילות כיום שתיים לעומת שלוש בעבר. מספר האתרים קטן כיום והיה קטן גם בעבר. אך על פי התיעוד הנוכחי מסתמנת מגמת ירידה במספרם.
  • האתרים בגלילות הנגב מבודדים ומקוטעים מאד זה מזה.
  • מידת הנגישות אל אתרי הצמח אינה גבוהה והסיכון עשוי להיגרם לאו דווקא מפעילות אדם אלא מהעובדה שהאוכלוסיות מבודדות וכנראה קטנות.
  • הצמח מוגן באתר מעבר ערוד בתחומי שמורת הר הנגב. נחל חווארים הוא שמורה מוצעת.
  • ככל הידוע אינו בסכנת הכחדה עולמית.

חשוב לרענן את המידע על הצמח בסקרי אימות משום שהרישומים באתרים בגלילות הנגב (למעט במעבר ערוד) מעודכנים לשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. מסקרים אלה יש להשיג אומדנים אודות מספרי הפרטים בכל אתר, להעריך במקום את מידת הסיכון ומאלה לגזור החלטות אודות ממשק ושימור.

בן שיח נדיר של גלילות הנגב הצפוני והר הנגב שאתריו מבודדים ומקוטעים.