בֶּרְגִּיָּה אַמָּנִית

Bergia ammanioides Heyne (1821)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מישור-החוף
ים-תיכוני ואירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
ברֵכת דורה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
5.8
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
אתר יחיד
% אתרים בשמורות
0

צמח חד-שנתי שרוע שקוטרו 10-13 ס"מ וגובהו עד 10 ס"מ. הצמח מסתעף מבסיסו, הגבעולים מרובים, זקופים או אלכסוניים. הצמח מכוסה שערות מפושקות. העלים נגדיים, דמויי אזמל, שפתם משוננת כמסור באופן זעיר. הפרחים יושבים, ערוכים בדורים בחיקי זוגות העלים. את העלים מלווים עלי-לוואי קרומיים דמויי מרצע שאורכם 3 מ"מ. הפרחים זעירים, גודלם 2 מ"מ וצבעם ירקרק במבט ממרחק. 5 עלי גביע מפורדים, עלי כותרת קצרים מהגביע, צבעם ורדרד. 5 אבקנים, השחלה עילית ובה 2-5 מגורות. הפרי הלקט כדורי זעיר, גודלו 1-1.5 מ"מ. פורח במשך כל הקיץ – מיולי ועד סוף ספטמבר.

המין ידוע רק מגלילת השרון ומאתר אחד בלבד - הוא נאסף לראשונה ב-1962 בברֵכת דורה שבדרום נתניה. בסקר המינים הנדירים בשנת 1992 נספרו במקום 25 פרטים בשטח של 10 מ"ר. הצמחים גדלו בשולי ברֵכת דורה מחוץ למים בקרחת קטנה בתוך מרבד של פספלון דו-טורי (שיר ורד). לאחרונה (2006) אותר בוודאות בבריכת דורה וכן דווח עליוב(עוז גולן) גם מהבאסה של הרצליה (אתר זה לא סומן במפה). לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

שלוליות חורף ושולי ביצות על תשתית חולית במישור החוף.

תפוצת המין רחבה מאוד, כוללת את אג הים התיכון, האזור האירנו-טורני וחדירות לאזור הפליאוטרופי. במזרח התיכון גדל הצמח בחוף הים של מצריים, בעירק התחתונה, בערב (?) ובצפון-מערב אירן (?).

הסוג ברגיה כולל 24 מינים, אשר עיקר תפוצתם באזור הפליאוטרופי: אסיה, אפריקה, וגם ואוסטרליה (עשרה מינים!). המין ברגיה אמנית הוא טרופי במוצאו, וככל שמדרימים מישראל עולה מספר המינים של ברגיה - במצריים שניים, בערב הדרומית שלושה. המין מייצג קבוצה ביוגיאוגרפית של צמחים של בתי-גידול לחים ממוצא טרופי, אשר מישור החוף מהווה עבורם תחנה צפונית קיצונית במזרח התיכון ובאגן הים התיכון (דוגמאות-נוספות לתפוצה כזאת הן גומא הפפירוס, גומא הירקון, אגמון נטוי, נימפיאה תכולה).

  • המין גדל רק באתר בודד בישראל, וזה נמצא כיום מוקף בשכונה גדולה של נתניה דרום. כל מערכת הניקוז של המקום השתנתה, מה שמשפיע באופן חריף על בית-הגידול שהברגיה גדלה בו. האתר פתוח לכל, ומשמש "גן ציבורי" לתושבי הסביבה, וכן בית-שימוש ראשי לחיות המחמד. כאמור, לאחרונה נמצא גם בבאסה של הרצליה.
  • מספר הפרטים נאמד בכמה עשרות.
  • יש להשקיע את כל המאמצים להכרזת ברֵכת דורה וסביבתה כשמורה.
  • הפיתוח החקלאי והאורבני של מישור החוף יוצר סכנת כלייה על מין זה ועל כל המינים המשתייכים לקבוצה הביוגיאוגרפית הייחודית של צמחי המים, שישראל היא עבורם התחנה הצפונית בעולם. מכאן שחשיבות קיומם של צמחים אלה היא לא רק מקומית אלא אזורית גלובלית – כיוון שפרט למישור החוף הישראלי אין למעשה עוד בית-גידול דומה בחוף המזרחי של הים התיכון, המתאים לקבוצה אקולוגית-ביוגיאוגרפית זו; דרומה לישראל חוף הים התיכון הוא מדברי, ואילו צפונה – חופי לבנון וסוריה סלעיים, ונעדרת מהם רצועת חוף מישורית רחבה. בחופי טורקיה האקלים איננו סוב-טרופי.

מומלץ לערוך בקיץ, ממאי ועד ספטמבר, סקר דו-שבועי לאיתור וניטור אוכלוסיית הברגיה בברֵכת דורה. בתור צמח חד-שנתי שגדל במקום לפחות במשך 30 שנה סביר שהוא שומר על בנק זרעים חיוני עד היום. מומלץ ללמוד את תנאי בית-גידולה של הברגיה במדינות שכנות (אלכסנדריה, מצריים) ולשקם את בית-גידולה בברֵכת דורה.

צמח חד-שנתי של שלוליות מתייבשות, שגדל בארץ עד שנת 1992 רק באתר יחיד– ברכת דורה בדרום נתניה, ומאז לא נראה אף שם עד שהתגלה שוב ב-2006. המין מהווה דוגמא אופיינית לבעייתיות שבהכרזת מין מאוד נדיר, שנמצא באתר אחד בלבד, ואשר אוכלוסייתו לא יציבה, כמין אדום. ייתכן שהופעתו בברֵכת דורה היא אפיזודית, ואם כך הרי שאין להכניסו לרשימת האדומים ולתת לו עדיפות בשימור. אולם אם זו אוכלוסייה טבעית ויציבה המקיימת את עצמה דמוגרפית, הרי שהברגיה האמנית זוכה לערך הגבוה ביותר בשימור טבע "בסכנת הכחדה" – מכיוון שנותר בארץ רק אתר אחד, המין פריפריאלי דרומי (איננו בלבנון, סוריה וטורקיה), וסביבת האתר סובלת מבינוי. ומשטר המים בו אינו יציב ועומד בסכנת התייבשות.