אֲחִילוּף הַחוֹרָן

Biarum auranitcum Mout. (1966)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Yellow Biarum
שם ערבי
לוף כילאבי (אח-חוראן)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
סְּפָר
אנדמי (מערב איראנו-טורני)
אתר מרכזי לשימור
רוג'ום אל-הירי
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
גבוהה
% אתרים בשמורות
0

גיאופיט הפורח בסתיו ללא עלים. הפקעת תת-אדמתית, מעובה, חד-שנתית: כל שנה ממלאים עלי-החורף פקעת חדשה מעל הפקעת הישנה ההולכת ומצטמקת. העלים מופיעים רק במשך החורף, לאחר סיום הפריחה; העלה גדול (3.5X10 ס"מ), פטוטרתו ברורה, והוא מבריק וקרח. הצמח פורח מסוף אוקטובר ועד אמצע נובמבר. התפרחת טיפוסית למשפחה: מתחל גדול, סגול כהה, שמתוכו מזדקר עמוד ארוך וצהוב הנקרא שזרה. בבסיס השזרה ערוכים הפרחים הנקביים ומעליהם הפרחים הזכריים. בין הפרחים הנקביים לזכריים יש טבעת של פרחים עקרים דמויי זיפים, החשובים בהבדלה בין מיני האחילוף. בסיס המתחל יוצר צינור דמוי כד, העוטף את התפרחת.

הצמח נמצא לראשונה בישראל ב-1996 על-ידי עפר כהן ואריה אוהד בגולן ונחשב אז למין נדיר ביותר הגדל באתרים ספורים במרכז הגולן. מאז נמצאו אתרים רבים נוספים, אך כולם באותו אזור, בין רוג'ום אל הירי לבין שעבניה, מרחק של 5 ק"מ ושטח של 10 קמ"ר. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

אדמת בזלת רדודה בעומק בינוני על שפכי בזלת היוצרים מישורים מרוצפים באבני בזלת גדולות, רום מעל 600 מטר.

תואר מהחורן (ג'בל דרוז) בדרום סוריה. אנדמי לחורן ולמרכז הגולן.

זה מין קרוב מאוד לאחילוף הלבנון, ויתכן אף שנוצר ממנו. ההבדל החשוב בין שני המינים הוא צבע השזרה (צהוב באחילוף החורן וארגמן כהה באחילוף הלבנון). במרכז הגולן נצפו צמחים שהשזרה שלהם בצבעי מעבר בין שני המינים. בסוג אחילוף 15 מינים אשר תפוצתם ים-תיכונית. בארץ חמישה מינים, כולם פרט לאחד (אחילוף זעיר הגדל בחולות הנגב) גדלים בחבל הים-תיכוני. בניגוד לסוג לוף פורחים כל מיני האחילוף בסתיו ללא עלים. אפשר לראות בסוג אחילוף הסתעפות אבולוציונית מהסוג לוף תוך כדי מעבר לפריחה סתווית, תכונה המאפיינת גיאופיטים רבים באקלים הים-תיכוני.

  • רוב האזורים שהאחילוף גדל בהם הם שטחי רעיית פרות. עלי האחילוף לא נאכלים על ידי הפרות, וכן אין הפרות אוכלות או רומסות את הפריחה הסתווית. גורם הסיכון היחידי הוא הקמת מאגרי מים באזור, פריצת דרכים ושאר עבודות עפר, ודריסה בידי רכב-שטח.
  • הפרטים גדלים בכתמים על פני שטחים נרחבים. המרחק בין פרט לשכנו הוא לרוב 3-15 מטר, כלומר דגם התפוצה הוא דליל ברמה מקומית, אך כתמי ברמה אזורית. כל האוכלוסיות המוכרות גדלות באותו אזור גיאוגרפי של מקטע שעבניה – רוג'ום אל הירי. כלומר: ברמה אזורית אין קיטוע בין האוכלוסיות.
  • כאשר נמצא המין לראשונה בישראל בשנת 1997-1998 חשבו כי גדלים בישראל רק פרטים מעטים, אך במשך השנים התברר כי בין שעבנייה לרוגום אל-הירי, בטווח של 5 ק"מ, גדלים אלפי פרטים.
  • הצמח אנדמי לגולן ולהר הדרוזים (החורן).
  • אינו מוגן בשמורת טבע.

מומלץ לבחור שני אתרים שיש בהם צפיפות רבה של אחילוף החורן ולהכריזם שמורת טבע מיוחדת למין תת-אנדמי חשוב זה. יש לגדר את האוכלוסיות הנבחרות ולמנוע נסיעת רכב בשטח.

גיאופיט אנדמי לגולן ולחורן ששימורו חשוב במיוחד. מומלץ להקים שמורה מיוחדת למין זה בגולן ולגדר שטחים שהוא גדל בהם.

כהן, ע. 1999. גילויו מחדש של אחילוף החורן. אקולוגיה וסביבה 5: 219–229.