דּוֹחֳנָן קִיפֵּחַ

Brachiaria mutica (Forssk.) Stapf (1919)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
נִסְמָנִית קִפַּחַת
שם אנגלי
Para Grass
שם ערבי
זריקה ג'רדאא
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
נחל אלכסנדר, עמק גנוסר
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
5 (7)
נמוכה
% אתרים בשמורות
14.3

צמח רב-שנתי גס יחסית וגבוה, המתנשא לגובה 100-125 ס"מ. בסיס הצמח שולח שלוחות אופקיות שרועות המשתרשות במפרקים. העלים סרגליים, אורכם עד 10 ס"מ ורוחבם 4-8 מ"מ, גונם ירוק בהיר והם מכוסים שערות דלילות ורכות משני צידיהם. לשונית העלה עשויה שורת שערות. התפרחת מכבד ארוך ומרווח, אורכו 10-20 ס"מ, בנוי 5-20 אשכולות הנישאים על עוקצים קצרים. כל ענף תפרחת מורכב מאשכולות של שיבוליות הערוכות בשני טורים בלתי ברורים בצידו האחד של ציר התפרחת. בעוקצי השיבוליות יש 5-9 שערות ארוכות, אך השיבוליות עצמן קרחות וצבען לרוב סגול. כל שיבולית בת שני פרחים, העליון דו-מיני, התחתון אבקני. הגלומות בלתי שוות, הגלומה התחתונה קטנה יותר ומופנית אל ציר האשכול. פורח מאפריל עד דצמבר, שיא הפריחה בקיץ המאוחר.

גדל היום בחמש גלילות: שכיח למדי בבקעת כנרות ובעמק בית שאן. בסקר הצמחים הנדירים בשרון נמצא רק ב-3 מתוך 6 אתרים שהיו ידועים בעבר. נכחד מברכת בטיח אך גדל בנחל אלכסנדר ובירקון. שני איסופים קיימים מהבקעה (1941, 1985) ואיסוף בודד מיוטבתה בערבה (1964). נכחד משלוש גלילות: איסוף בודד משמיר בעמק החוּלה בשנת 1962, בעמק עכו בכורדני ב-1951, ו-4 אתרים בצפון פלשת משנות 1924-1953, אשר כולם לא אותרו בסקרי שנות ה-90. על פי דנין (2004) גדל גם בהרי יהודה, בסְפָר שומרון, בחוף הכרמל, בגולן ובגליל התחתון. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מקווי מים, במיוחד בגדות נחלים ותעלות ושקעים בשדות בקרקעות עם ניקוז גרוע. בנחל אלכסנדר ובתעלות בבקעת כנרות עדיין ישנם קטעי זרימה אשר המין שולט בשוליהן ויוצר אחו דגני. במצריים שולט בארץ גושן בשולי תעלות השקייה.

מין רחב-תפוצה, הגדל באזורים טרופיים של דרום אמריקה ושל אפריקה: במזרח אפריקה, אפריקה המשוונית ודרום אפריקה. גם בארצות הדרומיות של הים התיכון – המגרב, ספרד, מצריים (שכיח מאוד בנילוס) ישראל ולבנון. מקובל כי תפוצתו בדרום אמריקה טבעית, ואילו באזורים טרופיים אחרים בעולם הוא מתנחל צעיר. במזרח התיכון נתון רק מתימן, לבנון וישראל.

על הסוג: ראה דוחנן דק. יש חוקרים המעבירים את המין דוחנן קיפח לסוג אחר קרוב, שקיבל לאחרונה גם שם עברי – נסמנית (Urochloa). אנו הלכנו בעקבות בולוס (עמוד 209, Boulos 2005), אשר השאיר מין זה בסוג דוחנן.

  • הפגיעה בבתי-הגידול הלחים בישראל היא הסיבה העיקרית לירידה במספר הגלילות (מ-7 ל-5) ובמספר האתרים הכללי (כיום 14 בוודאות לעומת 21 ויותר בעבר), שהצמח גדל בהם.
  • האוכלוסיות מקוטעות במרחקים של קילומטרים עד עשרות קילומטרים, על פי דגם הקיטוע של בית-הגידול. בכמה אתרים נוצרים כתמי שליטה.
  • אינו בסכנת הכחדה עולמית.
  • הצמח מוגן בשמורת נחל אלכסנדר.

שימור זרימות המים בתעלות באזור נחל אלכסנדר ובקרבת הכנרת ומניעת זיהומם. עריכת סקרי שדה מפורטים בכל מקווי המים וניטור אוכלוסיות תוך ביצוע מעקבים דמוגרפיים.

דגן רב שנתי של שולי תעלות ובתי-גידול לחים, במעמד של צמח באיום עקב הפגיעה בבתי-הגידול הלחים. על אף היותו רחב-תפוצה בעולם, בארץ הינו נדיר ואוכלוסיותיו מתמעטות ככל שבתי-הגידול הלחים מתייבשים ומזדהמים.