צֵלַע-שוֹר אֲשוּנָה

Bupleurum brevicaule Schlecht.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
עמק אש-קודש ליד קידה בשומרון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
4 (6)
% אתרים בשמורות
0

צמח חד-שנתי קרח בגודל של 10-30 ס"מ. בבסיס הצמח יש בדרך כלל כמה תפרחות מתחתן מסתעפים 2-3 גבעולים ישרים, צידיים-אופקיים הממשיכים להתפצל באופן דומה; הגבעולים אם כן שרועים או נטויים, בעלי עורקים או צלעות אורך, מחוספסים במקצת; סעיפי הגבעול אינם שווים באורכם. העלים סרגליים-אזמלניים, מחודדים, אורכם 3-6 ס"מ, רוחבם 3-5 מ"מ ולאורכם כחמישה עורקים. הגבעול מתפצל בצורה דו-קרנית. סוככי הפריחה ערוכים במפרקי הגבעול או מרוכזים כקרקפות בקצות הגבעולים, יושבים או בעלי עוקץ קצר; הסוכך בעל 2-5 קרנות מאוד לא שוות שמתעבות והופכות לקשיחות מאוד ומתקבצות בשלב הפרי. לכל סוכך 5-7 חפים בעלי חמישה עורקים. החפים קצרים או שווים לקרנות הארוכות. לכל סוככון ארבע חפיות שוות פחות או יותר (זהו סימן חשוב להגדרת צמח זה). החפיות ירוקות-אטומות, בעלות 3-5 עורקים (ללא עירוק מנוצה), אורכן 10-15 מ"מ ובשלב הפרי הן מתארכות, מתקשות, מתייבשות וסוגרות על הפירות. פרחי הסוככון בעלי עוקצים בלתי שווים. עלי הכותרת ביצניים, בעלי עורק אדום, גלולים פנימה. הפרי אליפטי-מוארך, אורכו 1.5-3 מ"מ; הפרודות מצולעות. הפריחה ממרס ועד לתחילת מאי.

הצמח גדל כיום בארבע גלילות: הגלבוע, השומרון, מדבר שומרון והגולן. מספר האתרים המתועדים הוא שישה, אך ייתכן שישנם כעשרה אתרים. בגלבוע מוכר רק מאזור ג'לבון. בגולן הדרומי מוכר כיום רק מאחו נוב ונעלם מסביבות אפיק ומחמת גדר. בשנים האחרונות נמצא במספר אתרים בשומרון המזרחי בעופרה, קידה וענבתה. במדבר שומרון נצפה בהר טמון וברימונים. בעבר נאסף ונצפה גם בגליל התחתון (כפר תבור, כפר קמא) ובעמק יזרעאל (עפולה, בלפוריה) אך נכחד מגלילות אלה. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

קרקעות עמוקות בשדות חקלאות מסורתית ושדות בור. בפלורה של טורקיה הוא מצוין ממעונות דומים וגם מגדות נחלים ובתי גידול יבשים שטופי שמש אחרים.

צמח של ספר מזרח הים התיכון ומזרחה באזורים יובשניים וקרים יותר, גדל במזרח טורקיה, סוריה, ירדן וישראל.

על הסוג - ראה צלע שור דקיקה. צלע-שור אשונה משתייכת לסקציה Glumacea שמיניה חד-שנתיים ומאופיינים בעלים סרגליים-אזמלניים ובחפיות קרומיות דמויות גלומה וארוכות מהפרחים. צלע-שור קטנה היא מין נוסף מסקציה זו הגדל בארץ, זהו מין מאוד דומה ונפוץ מאוד בכל שדות החבל הים-תיכוני והספר ונבדל בחפיות בעלות רווחים קרומיים לבנים בין העורקים, צלע-שור קטנה גדלה לרוב במעונות דומים מאד לאלה של צלע-שור אשונה. צלע-שור מעורקת הוא עוד מין מסקציה זו, זהו צמח עדין נדיר למדי, המאופיין בגבעול זקוף דק ובחפיות בעלות עירוק מנוצה. למרות נדירותו הוא גדל במעונות שאינם נמצאים בסכנה והצמח אינו עומד בקריטריונים להיכלל בספר זה.

  • ניכרת מגמת ירידה במספר הגלילות והאתרים: מבין חמש הגלילות שבהן גדל בעבר נותרו כיום רק שלוש.
  • הצמח גדל בקרקעות עמוקות בעיבוד מסורתי והמעבר לחקלאות מודרנית הביא כנראה להכחדה בעמק יזרעאל ובגליל התחתון. מהלכים דומים עלולים להוליך להכחדות מקומיות גם בגלילות שבהן הצמח גדל כיום.
  • הצמח אינו מוגן בתחומי שמורת טבע.
  • ככל הנראה אינו בסכנת הכחדה עולמית.

מומלץ לתחום כתמים נקודתיים של אוכלוסיות בשטחי אדמות כבדות מעובדות בחקלאות מסורתית ולנטר אותן במעקב רב-שנתי. כדאי לאתר שטח שיכלול גם מינים נוספים האופייניים לבית הגידול המיוחד ולהכריזו כמקום מוגן לצורך ייצוג הצמחייה המיוחדת של בית הגידול.

צמח חד-שנתי קטן של שדות מעובדים בחקלאות מסורתית באדמות כבדות. הצמח נדיר בישראל, גדל רק במספר קטן של אתרים שמספרם נמצא במגמת ירידה. בית גידולו רגיש לשינויים אפשריים בשיטות העיבוד ולהסבת שדות בור לחקלאות מודרנית.