טוֹבְעָנִית הָעוֹקָצִים

Callitriche brutia Petagna (1787)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
C. pedunculata, C.naftolskyi
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אירו-סיבירי, ים-תיכוני
אתר מרכזי לשימור
אגם דלתון, מסיל עסניה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (5)
נמוכה
% אתרים בשמורות
11.1

צמחים טבולים זעירים הגדלים בגופי מים רדודים ונראים כמו אצות. בגולן הם לרוב מזדקרים מהמים, וגודלם 5 ס"מ. הצמח חד- או רב-שנתי (תלוי במשטר המים), בעל גבעול דק ועדין ועלים צרים. העלים מוארכים, דמויי סרגל עד מרית, מצטררים בהדרגה כלפי בסיסם. העלים התחתונים מסורגים והעליונים ערוכים בשושנת וצפים על פני המים. צמחים חד-ביתיים, שפרחיהם חד-מיניים זעירים, חסרי עטיף. הפרחים יוצאים אחד-אחד מחיקי עלים. הפרחים העליונים הם אבקניים והתחתונים – עליינים. הפרחים מלווים לרוב שני חפים שקופים. לפרח האבקני אבקן אחד ולפרח העלייני עלי אחד, הבנוי משני עלי שחלה. מחיצה מדומה מחלקת את השחלה לארבע מגורות חד-זרעיות. הפרי זעיר (גודלו 1 מ"מ), מפרדת עם ארבע מקצועות, הנפרדת לארבע פרודות. פרודות הפרי מעוגלות וחלקות, חסרות כנפיים. עוקצי הפירות ארוכים ודקיקים, נטמנים עם ירידת המים בקרקע ומבשילים שם. פורח בחודשי מרץ–מאי.

גדל כיום רק בשתי גלילות (גולן וגליל-עליון) וגדל בעבר בעוד שלוש (בגליל התחתון, הגלבוע והשרון): בשרון נמצא במגדיאל בשנת 1927 ומאז לא אותר (גם לא בסקר הצמחים בשנת 1996). נאסף בגבעת-המורה בט1950 ובגלבוע ב-1970 וב-1995 בגת עתיקה עזובה מעל הכפר פקועה. רמת דלתון הוא האזור היחיד בארץ ישראל המערבית שהמין גדל בו עד היום, בברכה ליד דלתון ובדרך גוש-חלב–כרם בן-זמרה. בגולן המין לא נדיר וגדל באזור המסילים של מרכז הגולן: אזור קצרין–קשת–תל שיפון. באזור זה הצמחים נפוצים ומתפשטים בקלות, אך גם נעלמים ובאתרים רבים נוכחותם אפיזודית. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

שלוליות חורף, שולי נחלים עונתיים וברֵכות מים, תעלות רדודות של מים זכים, מסילים בגולן. לצמח הוקדשה חברה מיוחדת, "חברת טובענית העוקצים" בעבודתה של רויטל היימן (1980) על הצומח הלח של אגן נחל משושים: "חברת הטובענית קשורה במסילים קטנים ובזרימות מים מקומיות. בשנת 1979 בו היה חורף שחון במיוחד, לא נוצרו בתי הגידול המתאימים ולא נצפתה הופעתה. אך בחורף 1980 שהיה גשום, נצפתה תפוצה רחבה של טובענית העוקצים במיוחד במעונות מעל 500 מטר. החברה נוצרת כשני פסים סמוך לקו הזרימה, כאשר עומק המים כ-5 ס"מ והקרקע בוצית. זוהי חברה המתפתחת לתקופה קצרה בחודש מרץ במים שזרימתם עונתית בלבד".

מין רחב-תפוצה המשתרע בצפון האזור הים-תיכוני וחלקים מהאזור האירו-סיבירי: שכיח מספרד במערב דרך האיים הבליאריים, צרפת, איטליה, יוון ועד ארצות הים השחור והקווקז. גדל גם במרוקו ובאלג'יר. במזרח-התיכון נתון מן המדבר הסורי (ערבות גבוהות), קפריסין, צפון איראן, איי טורקיה וצפון ומערב טורקיה.

על הסוג – ראה טובענית אביבית. טובענית העוקצים קרובה לטובענית נפתולסקי. ההבדלים ביניהן הם בעיקר בצורת העלה. טובענית נפתולסקי תוארה כחדשה למדע ממישור החוף דרומית למגדיאל (נוח נפתולסקי ידידו של אייג מצא אותה שם לראשונה ב-1927). אולם זהרי בפלורה פלשתינה הגיע למסקנה כי טובענית נפתולסקי איננה מין עצמאי אלא שייכת למין טובענית העוקצים. טובענית נפתולסקי וטובענית העוקצים שייכות לקבוצה מיוחדת בסוג טובענית שיש להן עוקצי פירות ארוכים נימיים הנטמנים בקרקע עם הבשלת הפרי וירידת מפלס המים במקום חיותם. טובענית נפתולסקי נמצאה ב-1927 במגדיאל ומאז לא אותרה מחדש. היא נמצאה גם בשני אתרים סמוכים ברמת עלמה ב-1963 ומאז לא אותרה מחדש. באותם שני אתרים ברמת עלמה נאספה גם טובענית העוקצים, עובדה המחזקת את הדעה שזהו מין אחד.

  • בשתי גלילות נכחדו כל האתרים. רק שמונה אתרים שרדו בכל ישראל בגלבוע, בגליל המזרחי ובגולן. במישור החוף נכחדו כל האתרים.
  • טובענית העוקצים מתפשטת בקלות, אך גם נעלמת בקלות מאתרי גידולה, ולעיתים נוכחות אפיזודית בלבד.
  • בית-גידולו של הצמח בארץ-ישראל המערבית (למעט הגולן) שרוי בסכנה גדולה וכמעט נכחד. אין נתונים על גודל האוכלוסיות.
  • מין המופץ כנראה בקלות בעזרת ציפורים וקל כנראה להשיבו.

מומלץ לשחזר את בית-גידולו בשמורת פולג או בפארק השרון ולתחם בגולן חלקה (בשמורת נחל זוויתן או בשמורת עיינות פחם) שייערך בה ניטור דמוגרפי של המין ולימוד הקשר למשטרי הזרימה במקום.

מין זעיר טבול במים, נדיר ביותר, פריפרלי צפוני, אשר בית-גידולו נכחד כמעט לחלוטין בארץ-ישראל המערבית.

היימן, ר. 1980, הצומח של בתי גידול לחים באגן נחל משושים ברמת הגולן. עבודת גמר לתואר מוסמך, המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית בירושלים. ויזל, י. וליפשיץ, נ. 1972. צמחי מים בישראל. הוצאת רשות שמורות הטבע.