סִיסָן זוּנִי

Catapodium marinum (L.) C. E. Hubb.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
C. loliaceum
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
חוף אכזיב, קיסריה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (3)
% אתרים בשמורות
44.4

דגן חד-שנתי קטן. לצמח גוון מאובק והוא נוקשה למדי. גובה הצמח 5-10 ס"מ והוא לרוב בעל מספר ענפים מזדקרים או שרועים היוצאים מהבסיס ומסתיימים בתפרחת. אורך טרפי העלים 1-10 ס"מ, רוחבם 1-3.5 מ"מ והם מחוספסים בצידם העליון. התפרחת היא מכבד מוארך משוטח הנראה כאשכול שאורכו 1-10 ס"מ ורוחבו 0.5-1 ס"מ, אולם במבט מקרוב ניתן לראות כי הוא מורכב משיבוליות קצרות, הדוקות למדי לציר המרכזי. בכל שיבולית ישנם 4-12 פרחים קטנים שאורכם 2.5-3.8 מ"מ. המוץ התחתון, המכסה את רוב הפרח, מעוגל ובעל קרין בחציו העליון. הפרי גרגיר סגלגל קטן. הפריחה בחודשים מרס-אפריל.

הצמח גדל בחופי הים בשלוש גלילות במישור החוף: עמק עכו, חוף הכרמל והשרון. כיום ידוע על שמונה אתרים, אך לפי המשוער ישנם כ-12. האוכלוסיות הגדולות נמצאות בעמק עכו, במקטע אכזיב - ראש הנקרה. בגלילה זו הצמח נאסף בעבר גם בעכו, אך לא אותר שם בשנים האחרונות. בחוף הכרמל הצמח גדל בחוף הבונים, ונאסף גם בחוף דור ב-1987 ע"י אבינעם דנין, אך לא נמצא מאז שוב במקום זה. האתר הדרומי ביותר הוא קיסריה העתיקה שבצפון השרון. זהותו של איסוף בודד מהרי יהודה מוטלת בספק ונראה כי מדובר בפרט עלוב של סיסן אשון. כמו כן הוא נמצא ב20.2.1982-, בחוף ימית שבצפון סיני במהלך השתלמות רת"ם. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

צמח של כורכר בחגורת הרסס של חוף הים. באזור ראש הנקרה - אכזיב הוא מופיע בגומחות עמוקות בסלעי כורכר, בעיקר במפנים צפוני ומערבי המוצפים לסירוגין בחורף ואינו מופיע בשטחי חול ובכורכר חשוף. בקיסריה הוא נמצא בקרקע החפיר וברצפות חדרים עתיקים.

לצמח תפוצה רחבה יחסית באירופה ובמזרח התיכון באזורים הממוזגים בקרבת חופי הים. גדל בכל ארצות אירופה, בצפון אפריקה, באיים הקנאריים, באיים האזוריים ובאיי מדיירה ובחופי המזרח התיכון. הצמח תואר גם מאנגליה מחוץ לישראל, באגן המערבי של הים-התיכון ובצד האטלנטי של האוקיינוס האטלנטי וכנראה גם באוסטרליה, יש לצמח אופי של צמח שוטה (Weed) ופולש במעונות מופרים.

סיסן זוני נמנה על קבוצת סוגים ומינים במשפחת הדגניים שהיא קשה ביותר למיון, והחוקרים מתלבטים כיצד לארגן בהם את המבנה הטקסונומי. על קבוצת סוגים זו נמנים קוטנדיה, נרדור, סיסן, שעלב ונרדורית. ההבדלה בין הסוגים קשורה למבנה התפרחת - שיבולת או מכבד (אשכול מסועף). כך למשל, למיני הנרדור יש תפרחת שהיא שיבולת ולמיני הסיסן יש מכבד, אך בשדה מוצאים אוכלוסיות מעבר לגבי תכונה זו של מבנה התפרחת. אלכסנדר איג נתן למין סיסן זוני מעמד של סוג מונוטיפי נפרד - Loliolum subulatum. הוא אסף אותו בחולות בקרבת הים בקיסריה ובעכו. בסוג סיסן יש רק מין נוסף בארץ - סיסן אשון, הנפוץ ביותר בכל הארץ. הוא מאופיין בגוון ירוק (לא מאובק!), במוץ תחתון מוארך ובתפרחת בצורת מכבד (המסועפת בעיקר בחלק התחתון).

  • הצמח נדיר מאד וגדל במספר קטן של אתרים בגלילות הצפוניות של מישור החוף. מכמה אתרים שבהם נאסף או נצפה בעבר הוא נכחד. עם זאת ייתכן שהצמח נמצא בעוד אתרים אלא שקשה לאתרו בגלל היותו קטן ונחבא.
  • באתרים שבהם נצפה, גדלות אוכלוסיות שגודלן נאמד באלפי פרטים המפוזרים בשטחים של 300-100 דונם.
  • הצמח גדל בבית גידול רגיש מאד שבו הפעילות התיירותית מרובה.
  • הצמח מוגן בארץ בשמורת חוף ראש הנקרה ובשמורת חוף דור-הבונים.
  • הצמח נפוץ בבתי גידול חופיים בטווח גיאוגרפי רחב באירופה ובמזרח התיכון ואינו מופיע במרבית הספרים האדומים בארצות אלה, אך ניתן לשער שהלחצים הגוברים על החופים בארצות הים התיכון עלולים לשנות את מצבו לרעה.
  • סיסן זוני מהווה דוגמא חשובה לקונפליקט ולבעייתיות בהכרזת מינים כ"אדומים" ובשימורם; בעוד בעולם הוא איננו מין בסכנה וייתכן גם שהוא "עשב שוטה" ואולי פולש - הרי בישראל הוא צמח בסכנת הכחדה. יש כאן קונפליקט של עדיפויות גלובליות עולמיות מול אינטרס של כל ארץ לשמור על המגוון הביולוגי שלה ללא התחשבות בנפוצותם של הצמחים מחוץ לגבולותיה.

מומלץ לבצע סקרים נוספים בחוף הים במגמה לגלות עוד אתרים ולנטר את האוכלוסיות הידועות באתרים המרכזיים באזור אכזיב-ראש הנקרה ובקיסריה. היות שזרעי סיסן זוני נובטים בקלות, מומלץ להרבותם בגני מקלט וליצור גיבוי לאוכלוסיות הבר.

עשב דגני קטן של כורכר בחגורת הרסס בגלילות מישור החוף הצפוניות. צמח נדיר הגדל במספר קטן של אתרים, בבית גידול של חוף הים הרגיש לפגיעה. מין פריפריאלי שבישראל גבול תפוצתו הדרומי, אך ככל הנראה עדיין אינו בסכנת הכחדה עולמית.