חַרְצִית דְּבִיקָה

Chrysanthemum viscosum Desf. (1829)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Viscous Chrysanthemum
שם ערבי
ביסבס (לסייג), קאוקחאן
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
ים-תיכוני במישור החוף
ים-תיכוני
אתר מרכזי לשימור
חרובי מכמורת בפארק השרון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
בינונית
% אתרים בשמורות
24.2

צמח עשבוני חד-שנתי עם גבעול מרכזי זקוף מלווה עלים רבים, גובהו 20-50 ס"מ. כל אברי הצמח נושאים שערות בלוטיות היוצרות מגע דביק. העלים התחתונים מצטררים בבסיסם, גזורים ומוארכים. עלי מרכז הגבעול יושבים והם צרים בהרבה מעלי הבסיס. העלים העליונים אזמליים, מתחדדים לקראת קציהם ולופתים את הגבעול בבסיסם. הגבעול נושא קרקפות מעטות בראשו (לעיתים נדירוּת רק אחת). התפרחות צהובות, גדולות, קוטרן 3-4 ס"מ והן נישאות בראש הצמח; המבנה שלהן כמו של פרח הסביון – טבעת של פרחים לשוניים ארוכים מעטרת את פרחי המרכז הצינוריים. חפי המעטפת של התפרחת קרומיים וערוכים בשני דורים. הזרעונים חסרי ציצית, אורכם 5 מ"מ; זרעוני ההיקף משולשים עם שלוש כנפיים המסתיימות כל אחת בשן; זרעוני המרכז פחוסים מאוד, עם כנף המסתיימת בצד הפנימי בשן צדדית דוקרנית.

המין גדל בוודאות בשרון ובפלשת. גדל באתרים רבים בשרון ונדיר מאוד בפלשת ובעמק עכו: בעמק עכו לא נמצא בסקר צמחים נדירים 1996, אך נתון בפלורה פלשתינה ושכיח בגלילה זו על פי דנין (2004). תצפית בודדה מחוף הכרמל בשנת 1996 מצריכה אימות. בפלשת נמצא בסקר המינים הנדירים רק בפלמחים, בשמורת מבוא-אשדוד ובחולות ניצנים. היה כנראה שכיח יותר בפלשת בעבר. בשרון יש עדיין אתרים רבים, המרוכזים בעיקר בקרקעות חוליות. אתרים מזרחיים הם שמורת בני ציון, שמורת קדימה ואילנות. בקדימה נספרו 1,760 פרטים בשנת 1996. השטח בין שמורת נחל פולג לנוף-ים הוא העשיר ביותר באוכלוסיות חרצית דביקה, ושם נרשמו אוכלוסיות ענק בנות עשרות אלפים עד מיליוני צמחים בשטחים שבין 33-200 דונם. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

חולות מיוצבים, חול המכיל סילט וחמרה קלה. מוגבל אך ורק לקרקעות דלות-גיר במישור החוף.

צמח הגדל בעיקר במערב האזור הים-תיכוני, וחודר מעט אל חופי האוקיינוס האטלנטי בחצי האי האיברי. גדל בספרד, פורטוגל, מרוקו, אלג'יריה, תוניס וישראל. מעניין שנעדר מכל שאר ארצות מזרח הים התיכון פרט לישראל.

הסוג חרצית הנו טקסון מעניין וקשה לטיפול מבחינה סיסטמטית. בעבר ראו בו סוג גדול בן עשרות מינים, אך לאחרונה מפרידים אותם למספר סוגים, והסוג חרצית במובן הצר והפורמלי כיום מכיל רק 5 מינים, כולם חד-שנתיים וים-תיכוניים. הסוגים הקרובים, אשר מהם תרבתו מינים חשובים של צמחי גינון (ידועים בשם הפופולרי "כריזנטמה", חרציות בעברית), מרכז תפוצתם באיים הקנריים ובמערב אגן הים התיכון (מרוקו וספרד). מיני הסוג נושאים בעלים ריח חריף הדוחה חרקים. ואכן מסוג קרוב לחרצית, בן-חרצית, נהגו עד לא מכבר להכין תכשיר דוחה יתושים. בארץ גדלים בר 4 מינים של חרציות, כולם צהובי פרחים וחד-שנתיים. חרצית עטורה גדלה במקומות אשפה ותילי עתיקות, והיא הנפוצה מבין המינים. חרצית השדות וחרצית משוננת גדלות באדמות כבדות לחות ובשדות מושקים בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה. עליהן אינם מחולקים, בעוד העלים של חרצית עטורה וחרצית דביקה גזורים.

  • בסך הכל ידועים 39 אתרים, המרוכזים כמעט אך ורק בשרון מצומת גלילות ועד בנימינה.
  • בשרון נרשמו בשנת 1996 אוכלוסיות גדולות מאוד בנות עשרות אלפים עד מאות אלפים פרטים (חוף שפיים).
  • בית-גידולן, חול-חמרה, ואזור גידולן הראשי, קטע החוף בין נתניה להרצליה, הוא השטח היקר כיום ביותר במדינה ועומד להיבנות ברובו.

יש לאתר לפחות שתי אוכלוסיות גדולות (פארק השרון וחוף שפיים) ושם לנטר את המין, ללמוד את התנאים האקולוגיים האופטימליים שלו ולחקור את בנק הזרעים בקרקע.

צמח חד-שנתי הדומה לחרצית עטורה אך קטן, דביק ונמוך ממנו. בלעדי בארץ למישור החוף, בו נמצא הקצה המזרחי של תחום התפוצה של המין. אף על פי שקיימים כיום עדיין אתרים רבים של הצמח, ובאחדים מהם גדלים עשרות אלפי פרטים, עומד רוב בית-גידולו בפני הרס ובנייה. ללא שימור מספר אוכלוסיות גדולות של חרצית דביקה אנו צופים למין זה הכחדה או סף הכחדה (בדומה לחלבלוב מצרי) תוך 25 שנה.