צְלָבִית הַחוֹף

Crucianella maritima L.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Maritime Crosswort, Seaside Crosswort
שם ערבי
סוליבה בחרייה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
חוף פולג, חוף פלמחים
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (4)
% אתרים בשמורות
19.4

בן-שיח צפוף בעל צורה כדורית שגבהו 15-20 ס"מ וקטרו 20-35 ס"מ, בעל ענפים רבים המסועפים מבסיס הצמח. הגבעול מרובע, נושא עלים צפופים ונוקשים המסודרים בדורים של ארבעה ובחיקם ניצני עלים נוספים. העלים העליונים מסודרים בצורת ארבעה טורים רעופים זה תחת זה ובחיקם פרחים. הפרחים מסודרים בשיבוליות צפופות בקצות הענפים, צבעם צהוב-קרם והם בעלי צינור דק וארוך המסתיים באוגן כותרת בעל ארבעה עלי כותרת צרים הניצבים זה לזה (מכאן מקור שם הסוג צלבית). הכותרת בולטת מבין חפי הפרח. צינור הכותרת ארוך במיוחד ובולט מבין העלים. הכותרת פתוחה לרווחה בעיקר בלילה. הפרח מפיץ ריח עדין ומתוק וכנראה שהצמח מואבק ע"י עשים. הפרי מורכב משתי פרודות דמויות ביצה המשורטטות בקווים לבנים קצרים. זהו המין היחיד של צלבית בארץ שהוא רב-שנתי; שאר המינים הם חד-שנתיים, פחות בולטים ודומים מאוד בפרחיהם. צלבית עשבונית גדלה בקרקעות חוליות של מישור החוף. כלפי המדבר וחגורת הספר מחליפה אותה צלבית קרומית בעלת חפים קשתיים ובהר הנגב מחליפה אותן צלבית ריסנית. הפריחה בראשית הקיץ - אפריל–יוני.

הצמח גדל בחגורת הרסס בחוף הכרמל, בשרון ובפלשת ונמצא ב-30 אתרים בארץ ולפי הערכות יש בסך הכול 32 אתרים. בחוף הכרמל נמצא בנווה ים ובעין איילה; בשרון הוא גדל בחופי שדות ים, בית ינאי, חבצלת, נתניה, פולג, יקום, געש, שפיים, רשפון, הרצליה וקאנטרי קלאב ת"א. בפלשת הצמח מוכר מחופי בת ים, ראשון לציון, אזור פלמחים-יבנה, ניצנים ואשקלון. בגלילה זו נכחד מתל אביב. בראשית שנות ה-80 של המאה שעברה נצפה פעמיים גם בחוף אכזיב בעמק עכו, אולם לא אותר שם מאז. הצמח נרשם גם ברצועת עזה בקרבת שפך נחל הבשור. בפלורה פלשתינה ובמגדיר הצמח מצוין כצמח מצוי הגדל בכל גלילות מישור החוף כולל הנגב המערבי, אך ככל הנראה תפוצתו כיום יותר מצומצמת. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

חולות קדמיים וכורכר במישור החוף בחגורת הרסס בחוף הים במרחק של 10-1,000 מ' מקו החוף.

חופים מסביב לים התיכון בכל הארצות, כולל צפון אפריקה והאיים.

בסוג צלבית כ-30 מינים המרוכזים בעיקר באזורים הים-תיכוני והאיראנו- טוראני. בישראל גדלים שבעה מינים, שישה הם עשבים חד-שנתיים וצלבית החוף היא היחידה שהוא בן שיח רב-שנתי. כל מיני הסוג הם פורחי לילה, ומדיפים ריח ניחוח המושך טוואים ורפרפי לילה.

  • הצמח נחשב בעבר כמין שכיח למדי, אך למעשה גדל כיום בישראל רק בשלוש גלילות (לא כולל רצועת עזה), כאשר מגלילה נוספת (עמק עכו) הוא נכחד.
  • הירידה במספר הגלילות והאתרים שבהם הצמח גדל משקפת את ההצטמצמות של השטחים הטבעיים הבלתי מופרעים בחופי ישראל עקב הפיתוח העירוני והתיירותי.
  • הצמח מוגן בשמורת חולות ניצנים. מרבית האתרים מצויים בשטחים פתוחים שאינם בשמורות מוכרזות או שהם בשמורות מוצעות בלבד. אתרים אחדים מצויים בתחומי גנים לאומיים: גן לאומי חוף השרון, גן לאומי נחל רובין וגן לאומי חולות פלמחים.
  • הצמח מצוי בכל חופי ארצות אגן הים התיכון, אינו נתון בסכנת הכחדה עולמית ואינו מופיע ברשימות של צמחים אדומים בארצות אלה.

יש להותיר בארץ קטעי חוף בלתי מופרעים ולמנוע בהם פיתוח. כמו כן להימנע מפיתוח יתר בגנים הלאומיים של חוף הים ולשמר בהם את הצמחייה הטבעית ככל שניתן.

בן שיח של חולות וכורכר בחגורת הרסס של חופי ישראל. נחשב בעבר לצמח שכיח למדי אך מספר אתריו הצטמצם מאד. גדל בבית גידול נגיש מאד לכלי רכב ולבני אדם ובמקומות רגישים מאד לפיתוח. תפוצתו בישראל פריפריאלית והוא מצוי בקצה הדרום-מזרחי של תחום התפוצה העולמי.