בְּרוֹשׁ מָצוּי

Cupressus sempervirens L. (1753)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
ים-תיכוני והרים בסְפָר
אתר מרכזי לשימור
מצוק דרומי בנחל בצת
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
אתר יחיד
% אתרים בשמורות
100.0

עץ ירוק-עד שגובהו 6-20 מ'. לברוש הבר צורה פרועה וענֵפה בעוד שלברוש התרבותי (מן הזן הצריפי) צורה סימטרית דמוית עמוד. בזן האופקי, שהוא גם צורת הבר, הענפים הצדדיים אופקיים, ואילו בזן הצריפי הענפים הצדדיים גדלים כלפי מעלה במקביל לגזע הראשי. העלה קשקשי זעיר, לעיתים גונו מכסיף. העלים ממוקמים על הגבעול בזוגות נגדיים, כל זוג ניצב לקודמו. העץ הוא חד-ביתי, מואבק רוח. הפרחים הזכריים ערוכים באצטרובלים גליליים, צהובים-ירקרקים, הנושרים מהעץ מיד לאחר פיזור האבקה. האצטרובלים הנקביים דמויי ביצה, קוטרם כ-2-3 מ"מ. האצטרובל הנקבי הבשל גדל לכדור קשוח שקשקשיו תריסניים, קוטרו כ-3 ס"מ. בבסיס כל קשקש מתפתחים זרעים מכונפים רבים, ועם התפשקות הפרי הם נישאים ברוח ונופלים לא רחוק מעץ האם. הברוש פורח בסוף החורף (פברואר) ובאביב המוקדם. הבשלת הפרי נמשכת כשנה וחצי, עד הסתיו של השנה הבאה. לאחר פיזור הזרעים נשארים האצטרובלים המפושקים על העץ עוד שנים אחדות.

עד סוף שנות השבעים לא היה ידוע על ברושי בר בארץ-ישראל המערבית. ב-1979 גילה שוקה רווק בגליל העליון בסדקי מצוק במדרון הדרומי של נחל בצת, ברום 400 מטר, ברושים טבעיים עם ענפים אופקיים. בצד שני עצים צעירים שגובהם 3 מ', הנושאים אצטרובלים, נמצא גדם רחב כרות, שמספר טבעותיו כ-530! עובדה זו רומזת לאפשרות שהברושים של נחל בצת הם עצי בר. מצד שני, מכיוון שבעצי ברוש בישראל מוכרת התחדשות טבעית מזרעים (לב-ידון, 1988), ייתכן שהעצים בנחל בצת הם פליטי תרבות שמקורם בחורשות הנטועות בסביבה הקרובה. על פי זהרי (1956) גדלים ברושי בר בגלעד. חיפושינו בגלעד שנעשו אחרי 1995 העלו חרס; כל הברושים שבגלעד גדלים על קרקע גיר רכה, והם בני הזן הצריפי שהנו תרבותי. ברושי בר מהזן האופקי התגלו ב-1974 במרומי החרמון, על-ידי דרור גלילי, כחצי ק"מ מזרחית למצפה שלגים. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

טרשי גיר ומצוקים באזורים הרריים.

תפוצתו משתרעת במזרח אגן הים התיכון ונמשכת למקוטעין מזרחה לטורקיה, עירק ואירן עד הרי ההימלאיה, ומערכה לעבר יוון, כרתים, לוב. בצפון אפריקה (אלג'יריה ומרוקו) ובמזרח התיכון מתגלות בשנים האחרונות עוד ועוד אוכלוסיות בהרי סְפָר המדבר ובכיסי סלעים בגבול מדבר הסהר הפורה, מהלבנון ועד הזגרוס באירן והרי אפגניסטן. שרידי חורשות ברוש נותרו באדום. אוכלוסיות הבר היפות ביותר של הברוש גדלות בכרתים, שם הוא יוצר יער הררי פתוח המתחדש באופן טבעי. החוקרים משערים כי התפוצה המקוטעת של הברוש מעידה על תפוצה מזוגאית שרידית של צמחייה מתקופת הקרטיקון, המשתרעת מסביב לים התיכון ועד להרי ההימלאיה (בדומה להרדוף הנחלים), והמרמזת על אקלים סובטרופי ים-תיכוני מתון ששרר לפנים בחופים הצפוניים של אוקיינוס התטיס, מהאיים הקנריים ועד הרי ההימלאיה.

הסוג ברוש מונה 16 מינים, הנפוצים בעיקר בצפון אמריקה, ורק מין אחד גדל בעולם הישן. לכל מיני הסוג אופייני עץ ירוק-עד שעליו קשקשיים, ואצטרובלו עגול וקשוח, נפשק בהבשלתו. הסוג נבדל מהסוג ערער באצטרובל הגדול והנפתח בהבשלה, בעוד פרי הערער אינו נפתח בהבשלה. אין לברוש כל מין בר קרוב באזורנו. עץ תרבות נפוץ בגינון וביעור הוא ברוש אריזוני, הנבדל מהמין המקומי בגוון המכסיף של עלוותו.

  • הברושים במצוקי נחל בצת הם כנראה אוכלוסיית הבר היחידה בארץ, אך קשה להגדיר את מידת הסיכון עקב האוכלוסיות הרבות של ברושים בתרבות והיכולת של ייסוד אוכלוסיות בבר שמקורן בתרבות.
  • אינו מצוי בסכנת הכחדה עולמית.
  • מוגן בשמורת נחל בצת

הברוש נזכר בתנ"ך כעץ לבניית אוניות, לייצור כלי נגינה ולבניין בית המקדש, אך זיהויו עם הברוש בן זמננו אינו ודאי. לפנים היה הברוש עץ נפוץ בארץ, ויעידו על כך קורות הברוש הרבות שנמצאו בחפירות בהרודיון, במצודת קיפרוס ליד יריחו ובמסגד אל-אקצה. בגלל ערכו הגדול כעץ בנייה נכרתו הברושים, והעץ נכחד כמעט לחלוטין מהבר בארץ. מהעלים מופק שמן המשמש להכנת בשמים, סבון ועוד. שימוש חשוב הוא כשובר רוח בגבולות פרדסים, מטעים וחלקות חקלאיות. במערב אגן הים התיכון הוא משמש כתרופה נגד שיעול. ברפואה העממית הערבית בארץ משתמשים במים שבישלו בהם את האצטרובלים הכדוריים לטיפול בבעיות שיניים וחניכיים ולטיפול בסוכרת.

לערוך מעקב דמוגרפי וגנטי באתר נחל בצת. כדאי לנסות להרבות שתילים ולהגדיל האוכלוסייה מתוך זרעים של אצטרובלים מקומיים.

עץ מחטני ירוק-עד, המופיע בארץ כעץ בר כנראה באוכלוסייה אחת במצוקי נחל בצת. על אף השכיחות הרבה של הברוש כעץ תרבות, ועל אף אי הוודאות המלאה בדבר היותו עץ בר, יש חשיבות בשימור אוכלוסיית הבר היחידה בישראל.

לב-ידון, ש. 1988. התחדשות טבעית של ברוש מצוי. רתם 28: 61-64 רווק, ש. 1980. רשימון צמחים במערב הגליל. בתוך: במערבו של הגליל--– קובץ בוטאני. הוצאת המועצה המקומית גליל עליון. עמ' 24. שמידע, א. וא. רבינוביץ, 1983. מציאות בוטניות. טבע וארץ, ט"ו (4): 209-210.