כְּשׁוּת בָּבְלִי

Cuscuta babylonica Ascher ex Choisy (1842)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
כְּשׁוּת בָּבְלִית
שם אנגלי
Babilion Dodder
שם ערבי
חאמול באבלי
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מערב-אירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
מלֵחת קלייה, קסר אל-יהוד ואתר הטבילה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
בינונית
% אתרים בשמורות
0

טפיל חד-שנתי עשבוני החסר לחלוטין עלים ירוקים. גבעוליו דקיקים, והם נכרכים סביב הפונדקאי. מראהו הכללי מוזר למדי: חוטים בצבע הקש המסתלסלים מסביב לצמחייה עשבונית או מטפסים מסביב לשיחים, ללא עלים ירוקים; על כן נדמה לנו במבט מרחוק כי אלה חוטי פלסטיק. אך אם נסתכל מקרוב ניווכח, כי הגבעולים נושאים פרחים לבנים זעירים, ערוכים בתפרחות דמויות-סוכך. הפרחים נישאים על עוקצים ארוכים, בכל תפרחת פרחים מעטים בהשוואה לתפרחות שאר מיני הכשות שבישראל. הגביע קטוע, אונותיו בלתי ברורות. הפרח מחומש אברים, הכותרת דמויית-ספל, מאוחת-עלים, עם חמש שיניים. המין מיוחד בכרומוזומי ענק בתאיו.

המין גדל בשתי גלילות שכנות: ים המלח והבקעה. באזור ים המלח גדל המין רק בצפונו – הוא נאסף לראשונה בקלייה ובקומראן בשנת 1937, ומאז חזר ונאסף בצומת קלייה (1991). בדרום הבקעה נאסף המין בנחל ייטב (ואדי עוג'ה), ליד הישוב נעמה (=נעמי) מצפון ליריחו, בשמורת ואדי מלחה ובגשר אלנבי על נהר הירדן. כל האיסופים הם מן השנים 1982-1987. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

נטפל אל שיחים ובני שיח גדולים, בעיקר לינבוט השדה, רותם המדבר ומלוח קפח, הגדלים בקרקעות סחף חרסיתיות של חוואר הלשון וגם בקרקעות חומות של סְפָר המדבר. גדל באזורים שכמות משקעיהם 100-170 מ"מ, ובתחום רום ממינוס 390 ועד פלוס 250 מטר. בטורקיה הוא גדל על עשבים רב-שנתיים ושיחים לאורך גדות נחלים וגינות בערבות או בעמקים לחים ברום 1,200-850 מטר.

לצמח תפוצה אירנו-טורנית אופיינית: גדל באזורנו בטורקיה, במדבר הסורי, עירק ואירן (חסר בלבנון ובמצריים), ממשיך בתפוצתו מזרחה לאפגניסטן, טרנס-קווקז ואסיה המרכזית. מירדן יש איסוף בודד של טוביה קושניר מקלירוהי לחוף ים המלח. הצמח תואר למדע מבבל (עירק), ומכאן שם המין בלטינית ובעברית.

סוג קוסמופוליטי בן 145 מינים טפילים, הנפוצים בכל יבשות העולם, הן בחצי הכדור הצפוני והן בחצי הכדור הדרומי. במזרח התיכון גדלים 21 מיני כשות ובאירופה רק 15. בישראל גדלים 12 מינים, כולם פרט לאחד הם חד-שנתיים. טפילים על צמחים עשבוניים, ואופייניים להם גבעולים דקיקים דמויי-חוט חסרי כלורופיל. יש מיני כשות שהם מזיקים קשים לחקלאות, חלקם (כמו כשות הפשתה) ידועים בספציפיות שלהם. כשות בבלי גדל בארץ רק במובלעת הסודנית, ואיננו חורג מאזורי ים המלח והבקעה החמים מאוד, אך תפוצתו העולמית איננה מראה כמעט זיקה לאזור הסודני אלא דווקא לאזור האירנו-טורני, שם הטמפרטורות נמוכות מאוד בחורף: המין חודר למרכז אסיה לאזורים עם חורפים מושלגים וקרים. יתכן ומחקר בעתיד יגלה כי אוכלוסיות הכשות הבבלי הסודניות של בקעת יריחו, דרום אירן ופקיסטן מהוות טקסון נפרד מהאוכלוסיות האירנו-טורניות.

  • הצמח גדל בארץ בארבעה אתרים בלבד, כולם באותו אזור גיאוגרפי (בקעת יריחו). בעבר היו ידועים עוד אתרים באותו אזור, שנכחדו כנראה.
  • רק אחד האתרים נמצא בתחום שמורת טבע ואדי מלחה. שאר האתרים מאוימים ביותר ומתנהלות בקרבתם עבודות עפר, אם לצרכי בטחון, אם לצרכי פיתוח תיירות ואם לפיתוח חקלאות, תחבורה ותעשייה (מפעלי ים המלח).

מכיוון שלא נעשה סקר מינים נדירים בבבקעה ובים המלח, וכל הנתונים המובאים כאן הם סיכום גיליונות עשביה, ידע אישי ונתוני מרכז רותם, מומלץ לערוך מיפוי שדה מפורט של המין בגלילות אלה. מומלץ לתחם שני אתרים, אחד באזור צומת קליה ואחד ליד מעברות הירדן ב"אתר הטבילה", ולנטר בהם את המין וללמוד את הטקסונומיה והאקולוגיה שלו.

טפיל חד-שנתי חסר עלים עם תפוצה אירנו-טורנית, אך גדל בכל הלבנט רק באזור מצומצם אחד בבקעת יריחו. זהו אזור בעל אופי סודני, אשר בתי-הגידול הטבעיים בו נהרסים בשל פיתוח מואץ ועבודות ביטחון. כיום שרדו רק 4 אוכלוסיות מתוך 7 שהיו ידועות בעבר. עומדת השאלה האם יש להגן על צמח טפיל, כאשר יש פוטנציאל להטפלת צמחי חקלאות ולגרימת נזקים כתוצאה מכך הכשות הבבלי תוקף רק צמחי בר, בעוד מינים אחרים של כשות אחרים אכן מהווים מזיקים קשים בגידולי חקלאות.