כְּשׁוּת גַּס

Cuscuta monogyna Vahl (1791)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
כְּשׁוּת גַּסָּה
שם אנגלי
Dodder
שם ערבי
חאמול אוחאדי אל-קלם
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
ים-תיכוני ואירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
בית-הבק בשמורת בית-ציידה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
4 (17)
בינונית
% אתרים בשמורות
12.5

צמח טפיל, חסר לחלוטין עלים ירוקים. בעוד רוב מיני הכשות בארץ הם חד-שנתיים, כשות גס הוא מין רב-שנתי, המטפס לרוב על שיחים ועצים נמוכים בגובה 1-3.5 מטר. כשות גס – כשמו כן הוא: לעומת המינים האחרים, שגבעוליהם דקיקים ועדינים, למין זה גבעולים עבים (בקוטר 1.5-2.5 מ"מ), והפרחים ערוכים באשכולות גדולים דלילים ומוארכים. המראה הכללי שלו מוזר למדי: חוטים צהובים מסתלסלים מסביב לצמחייה עשבונית או מטפסים סביב שיחים, ללא עלים ירוקים; על כן נדמה לנו במבט מרחוק כי אלה חוטי פלסטיק. אך אם נסתכל מקרוב ניווכח כי הגבעולים הצהובים נושאים פרחים לבנים קטנטנים, מסודרים באשכולות מוארכים, יושבים או נישאים על עוקצים קצרים. הפרח לבנבן, קוטרו 3-4 מ"מ, מבנהו מחומש, הכותרת דמויית ספל, עליה מאוחים ולה חמש שיניים, 5 אבקנים חבויים ועמוד עלי יחיד. גביע הפרח פעמוני, אורכו 2/3 מאורך הכותרת או שווה לה באורכו. ההלקט כדורי, קוטרו 2.5-3.5 מ"מ. פורח ממאי עד ספטמבר, שיא הפריחה ביוני–יולי.

גדל בעבר בגלילות רבות, וכיום הצטמצמה תפוצתו לארבע גלילות בלבד: חוף הכרמל, דרום הגולן, עמק החולה, בקעת-כנרות (כולל עמק בית-שאן) וחוף הכרמל. על פי פלורה פלשתינה גדל בעבר גם בגלילות ים המלח, בקעה תחתונה, עמק החוּלה, הגליל העליון, הגליל התחתון, עמק יזרעאל, כרמל, שרון, פלשת, שפלה והרי יהודה. לפי מסד הנתונים של מרכז רת"ם גדל בעבר ונכחד מ-3 גלילות בעברהשרון הבקעה וים המלח. יתכן שהפער בין המקורות נובע משגיאת קולמוס או מנתוני ספרות לא מבוססים. בחוף הכרמל נמצא בעשרים השנים האחרונות ליד עין הוד וליד עתלית. בעמק בית שאן נמצא ב-1988 במלֵחת אבוקה. בבקעת כנרות היה לפנים שכיח למדי בעמק גינוסר, אך נעשה שם נדיר ביותר. עדיין הוא שכיח למדי בבקעת בית-ציידה, שם הוא מטפס על שיח-אברהם, שיזף השיח ועוד. בעמק החוּלה נמצא לאחרונה (2007) בתל דן. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גדל בעמקים באזורים חמים ונטפל לשיחים ועצים הגדלים בקרקע חרסיתית ועמוקה. גדל גם במעזבות ובשטחי רעיית בקר באזורים חמים ונמוכים.

צמח רחב-תפוצה בעיקר באזור הים-תיכוני והאירנו-טורני עם חדירה לדרום האזור האירו-סיבירי וגם לאזור הסודני: באזור הים-תיכוני גדל בארצות המגרב, צרפת, יוון, קפריסין וטורקיה. במזרח-התיכון – בסוריה-לבנון, ירדן (הע'ור), צפון מצריים, עירק ואירן. הצמח ממשיך בתפוצתו מזרחה לפקיסטן, אפגניסטן ומרכז אסיה. באזור האירו-סיבירי גדל בארצות הים השחור, בקווקז ובמערב סיביר. באזור הסודני גדל באתיופיה ובדרום פקיסטן.

על הסוג – ראה כשות בבלי. כשות גס נמנה עם קבוצה סיסטמטית מיוחדת בסוג כשות, בה יש לפרחים עמוד עלי אחד בלבד (בשאר הקבוצות – 2). הגבעולים עבים וצהובים, בעוד לכל שאר מיני הכשות בארץ גבעולים דקיקים שצבעם לרוב לבנבן-אדמדם (פרט לכשות השדה, שגבעוליו דקיקים וצהובים).

  • ברבות מהגלילות שהוא גדל בהן כיום או גדל בעבר לא נעשה סקר מינים נדירים. אך בכל הגלילות שנעשה בהן הסקר חלה הצטמצמות דרסטית במספר האוכלוסיות או הכחדה גמורה. המין לא נמצא בגלילות הגליל העליון, עמק יזרעאל, הגליל התחתון, כרמל, שרון – גלילות שהוא נאסף בהן לפני 1960, ולא אותר בשנות 1989-1997. לדוגמא נזכיר את מרגלות התבור, שם היה אתר קלסי לאיסוף ובדיקת המין, ועתה נכחד.
  • סך מספר האתרים הידוע כיום הוא 4: בכל האזורים הצמח נדיר ביותר, פרט לבקעת בית-ציידה. אין נתונים על גודל האוכלוסיות (האתרים הנדונים לא נכללו בסקר המינים הנדירים).
  • האוכלוסייה הגדולה נמצאת ברובה בשמורת בית-ציידה (אינה שמורה מוכרזת!), וכל שאר האתרים הם מחוץ לשמורות טבע.

לערוך מיפוי של כל אתרי כשות גס בישראל, תוך התמקדות בגלילות שלא בוצע בהן סקר המינים הנדירים. לנטר את אוכלוסיית הכשות הגס ליד בית-הבק, ולנסות לבדוק מהם הגורמים להצטמצמות התפוצה הארצית.

טפיל רב-שנתי חסר עלים, אשר היה בעבר שכיח ב-7 גלילות ברחבי הארץ (ייתכן שב-14) וכיום הצטמצמה תפוצתו לשלוש גלילות והוא הפך צמח נדיר. מין פריפריאלי צפוני, הגדל בעיקר על שיחים ועצים נמוכים בעמקי סחף חמים. ידועות כיום רק 11 אוכלוסיות, לעומת עשרות בעבר.