דֵּקוּרֶנְיָה מְנוּצָּה

Descurainia sophia (L.) Webb (1882)

ברשימת המינים האפיזודיים. נכלל בנספחי הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל. לחץ כאן למעבר לגרסת הספר.


שם נרדף
דֵּסְקוּרֶנְיָה
שם אנגלי
Herb-sophia, Flixweed
שם ערבי
סמארה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים האפיזודיים

מצליב חד-שנתי זקוף הנושא שערות פשוטות ומסועפות, גובהו 12-25 ס"מ. העלים גזורים מנוצים 2-3 פעמים לאונות צרות מחודדות בראשן. התפרחת אשכול חסר עלים בראש הגבעול. הפרחים צהובים, אורכם 2-3 מ"מ והם קטנים מעוקציהם. עוקץ הפרח מתארך עם הבשלת הפרי והוא דק בהרבה מעובי הפרי (שעוביו 1 מ"מ). אורך הפרי 2-4 ס"מ והוא נפתח מיידית עם ההבשלה. לקשוות הפרי עורק מרכזי ועורקים צדדים בולטים. הזרעים קטנים וערוכים בטור אחד. שיא הפריחה במרס, והיא נמשכת בדלילות באפריל ובתחילת מאי על פי מצב המים בקרקע.

נמצא עד כה רק בהרי יהודה, בירושלים, שלוש פעמים בלבד; בעמק המצלבה בשנת 1926, בבית צפפה בדרום ירושלים בשנת 1987 וביער גילה ליד עין יעל ב-2018. הצמח מצוין בפלורה פלשתינה מהערבה, ובעקבות זאת גם במגדירים, אולם אין לכך עדויות (ייתכן שזו טעות הגדרה ובלבול עם תודרה). בשנת 2020 הוחלט כי זהו מין אפיזודי בישראל ולכן לא יכלל ברשימת הצמחים בסכנת הכחדה. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גינות, בוסתנים וצידי דרך בהרים גבוהים בשדרת ההר ובחגורת הסְפָר. באדום נפוץ בבוסתנים מושקים באזור פטרה.

צמח שתפוצתו רחבה ביותר: כל ארצות הים התיכון, כולל ארצות המגרב, מרכז ומערב אירופה, ארצות הים השחור, הקווקז, סיביר המערבית והמזרחית, סודן, פקיסטן והודו; במזרח התיכון; מצריים (אזור החוף), דרום סיני, רוב גלילות סוריה, לבנון, טורקיה, עירק ואירן. מקובל כי באוסטרליה, דרום-אפריקה ובאזור הסיני-יפני הוא מהגר. הימצאותו בצפון אמריקה נובעת מהגירה חדשה במאה וחמישים השנים האחרונות. יש החושבים שהתפוצה בכל שטח אירופה המרכזית ועד סיביר היא משנית, וכי חדר לשם מאז ימי הביניים, ובמקורה הדקורניה היא צמח של המזרח התיכון המותאם מאוד לתרבות החקלאית של האדם.

הסוג מונה 40 מינים, רובם עשבוניים חד-שנתיים ורב-שנתיים, הנפוצים באזורים ממוזגים של החצי הצפוני של כדור-הארץ. מרכז הסוג בצפון אמריקה, בעוד שמרכז הסוג תודרה הקרוב לו הוא בעולם הישן. מין אחד גדל בדרום-אפריקה. בצורת הפרחים והפירות שעוקציהם דקיקים דומים הצמחים לתודרה סייגית. דקורניה נבדלת מתודרה בעיקר בעליה, הגזורים לאונות צרות; ובתרמילה, שהוא חסר מקור לחלוטין. הצמח דומה מאוד גם למינים של תודרנית, שמהם נבדלת הדקורניה בפירות הארוכים וגם בעלים הגזורים.

  • מין שנמצא רק בשלושה אתרים בישראל ונעלם מהם. ככל הנראה אפיזודי.
  • אפשר להניח שיש לו באתריו בנק זרעים באדמה, בדומה למינים חד שנתיים אחרים.
  • מין רודרלי שסביר וימצא בעוד אתרים במרחב.
  • אינו בסכנת הכחדה עולמית.

זרעיו משמשים באופן מוגבל כצמח שמן בדומה לזרעי חרדל. זרעיו משמשים כחומר מושך יתושים במלכודות חרקים.

מומלץ לערוך סקר שדה ולנסות לגלות את הדקורניה בבוסתנים מסורתיים וצידי דרכים באזור יהודה.

מין חד-שנתי, גדל רק בירושלים ונמצא לאחרונה בשנת 2018. אפשר להתייחס אליו כמין אפיזודי שאינו מקיים אוכלוסייה קבועה. בשל היותו חד-שנתי, בית-גידולו בשולי גינות ושדות ואופיו כצמח מתנחל מחזקים דעה זו..