דֵּקוּרֶנְיָה מְנוּצָּה

Descurainia sophia (L.) Webb (1882)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. לחץ כאן למעבר לגרסת הספר.


שם נרדף
דֵּסְקוּרֶנְיָה
שם אנגלי
Herb-sophia, Flixweed
שם ערבי
סמארה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
סְפָר גבוה
רב-אזורי: אירו-סיבירי, ים-תיכוני, אירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
בית-צפאפה ושאראפט בירושלים
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
אתר יחיד
% אתרים בשמורות
0

מצליב חד-שנתי זקוף הנושא שערות פשוטות ומסועפות, גובהו 12-25 ס"מ. העלים גזורים מנוצים 2-3 פעמים לאונות צרות מחודדות בראשן. התפרחת אשכול חסר עלים בראש הגבעול. הפרחים צהובים, אורכם 2-3 מ"מ והם קטנים מעוקציהם. עוקץ הפרח מתארך עם הבשלת הפרי והוא דק בהרבה מעובי הפרי (שעוביו 1 מ"מ). אורך הפרי 2-4 ס"מ והוא נפתח מיידית עם ההבשלה. לקשוות הפרי עורק מרכזי ועורקים צדדים בולטים. הזרעים קטנים וערוכים בטור אחד. שיא הפריחה במרס, והיא נמשכת בדלילות באפריל ובתחילת מאי על פי מצב המים בקרקע.

נמצא עד כה רק בהרי יהודה, בירושלים, שלוש פעמים בלבד; בעמק המצלבה בשנת 1926, בבית צפפה בדרום ירושלים בשנת 1987 וביער גילה ליד עין יעל ב-2018. הצמח מצוין בפלורה פלשתינה מהערבה, ובעקבות זאת גם במגדירים, אולם אין לכך עדויות (ייתכן שזו טעות הגדרה ובלבול עם תודרה). לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גינות, בוסתנים וצידי דרך בהרים גבוהים בשדרת ההר ובחגורת הסְפָר. באדום נפוץ בבוסתנים מושקים באזור פטרה.

צמח שתפוצתו רחבה ביותר: כל ארצות הים התיכון, כולל ארצות המגרב, מרכז ומערב אירופה, ארצות הים השחור, הקווקז, סיביר המערבית והמזרחית, סודן, פקיסטן והודו; במזרח התיכון; מצריים (אזור החוף), דרום סיני, רוב גלילות סוריה, לבנון, טורקיה, עירק ואירן. מקובל כי באוסטרליה, דרום-אפריקה ובאזור הסיני-יפני הוא מהגר. הימצאותו בצפון אמריקה נובעת מהגירה חדשה במאה וחמישים השנים האחרונות. יש החושבים שהתפוצה בכל שטח אירופה המרכזית ועד סיביר היא משנית, וכי חדר לשם מאז ימי הביניים, ובמקורה הדקורניה היא צמח של המזרח התיכון המותאם מאוד לתרבות החקלאית של האדם.

הסוג מונה 40 מינים, רובם עשבוניים חד-שנתיים ורב-שנתיים, הנפוצים באזורים ממוזגים של החצי הצפוני של כדור-הארץ. מרכז הסוג בצפון אמריקה, בעוד שמרכז הסוג תודרה הקרוב לו הוא בעולם הישן. מין אחד גדל בדרום-אפריקה. בצורת הפרחים והפירות שעוקציהם דקיקים דומים הצמחים לתודרה סייגית. דקורניה נבדלת מתודרה בעיקר בעליה, הגזורים לאונות צרות; ובתרמילה, שהוא חסר מקור לחלוטין. הצמח דומה מאוד גם למינים של תודרנית, שמהם נבדלת הדקורניה בפירות הארוכים וגם בעלים הגזורים.

  • מין נדיר מאוד שלושת אתריו מצויים באזור עירוני רגיש לפגיעה.
  • אפשר להניח שיש לו באתריו בנק זרעים באדמה, בדומה למינים חד שנתיים אחרים.
  • מין רודרלי שסביר וימצא בעוד אתרים במרחב.
  • אינו בסכנת הכחדה עולמית.

זרעיו משמשים באופן מוגבל כצמח שמן בדומה לזרעי חרדל. זרעיו משמשים כחומר מושך יתושים במלכודות חרקים.

מומלץ לערוך סקר שדה ולנסות לגלות את הדקורניה בבוסתנים מסורתיים וצידי דרכים באזור יהודה.

מין חד-שנתי שנכחד כמעט מהארץ: גדל רק בירושלים ונמצא לאחרונה בשנת 2018. מצד אחד אפשר להתייחס אליו כמין אפיזודי שאינו מקיים אוכלוסייה קבועה. היותו חד-שנתי, בית-גידולו בשולי גינות ושדות ואופיו כצמח מתנחל מחזקים דעה זו. מצד שני הוא שכיח למדי באזור הסְפָר הגבוה של ירדן, והוא דומה בכך למינים נוספים שנאספו בעבר פעמים ספורות באזור ירושלים והר חברון, כמו סגל תמים, חוחן גדול-ראשים, דו-פרית מכורבלת, אקינוס ריחני ומניפנית איברית. אלה מהווים חלק מהקבוצה האקולוגית של צמחי הסְפָר הגבוה. הכחדתם מאז שנות הארבעים של המאה ה-20 נובעת לדעתנו מצמצום דרסטי בחקלאות המסורתית ומבינוי מסיבי באזור ירושלים. כך לדוגמא נכחדו מעמק המצלבה (על אף שהמקום עדיין גן ציבורי עם שטחים טבעיים) סגל צנוע, סגל תמים, זהבית פעוטה, מרווה ארץ-ישראלית, מורית קלוטה, דקורניה מנוצה ואירוס הסרגל. מאזור ירושלים נכחדו מבין קבוצת ה"סְפָר גבוה" גם כרכום ארץ-ישראלי, מרוות החפים, אספקלרית הכלאים, מרווה רחבת-גביע ומלקולמיה צהובה. על אף מאמצי הבוטנאים והסוקרים בסקר המינים הנדירים, שנערך במיוחד בירושלים בשנת 2001, הם לא נמצאו. לעומת זאת נצפו חלקם לאחרונה בשולי שדות ברכס מעון, שם עדיין קיימת חקלאות מסורתית. לכן אנו ממליצים לפעול לשימורה של קבוצת מינים זו יחד עם שימורו של בית-גידולה המסורתי, כאשר מושם דגש על דקורניה, אקינוס וסגל תמים, הנמנים על הצמחים האדומים לישראל.