צִיצָן פַּרְסִי

Enneapogon persicus Boiss.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מדברית
איראנו-טורני - סודני
אתר מרכזי לשימור
צומת מצפה שלם- מצוקי דרגות
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
% אתרים בשמורות
16.7

דגן עשבוני רב שנתי בגובה (50)15-40 ס"מ בעל שעירות בלוטית עדינה. הצמח גדל בגושים דחוסים עם גבעולים לא פורחים רבים וביניהם מספר גבעולים פורחים זקופים או נטויים. העלים קצרים, מפושקים, גלולים; בבסיסם לשונית העשויה שורה של שערות. התפרחת היא מכבד מוארך וצפוף שאורכו (14)5-10 ס"מ; סעיפי השיבוליות ועוקציהן קצרים למדי; השיבוליות אזמלניות, באורך כ-10 מ"מ כולל המלענים והן ירוקות-ארגמניות, בנות 2-3 פרחים פוריים ועוד מספר פרחים עקרים מעליהם; עם הבשלת הפירות כל פרחי השיבולית נפוצים כיחידה אחת. הגלומות אזמלניות, מחודדות או כמעט מחודדות, קטיפתיות, בעלות עורקים רבים בולטים, כמעט שוות או קצרות מהשיבולית, לא נשירות; הגלומה התחתונה באורך 6 מ"מ והיא רחבה מהעליונה שאורכה 7-8 מ"מ. המוצים קטיפתיים, בעלי 9 עורקים המסתיימים כל אחד בקצהו במלען דמוי נוצה (מכאן השם המדעי Enneapogon שפירושו ביוונית תשעה זקנים); המלענים דמויי נוצה עד שני שליש מאורכם ומחוספסים בחלק העליון, ארוכים פי 3-5 מהמוץ. הפריחה במרס – אפריל.

הצמח גדל ב-2 גלילות: מדבר יהודה והרי אילת. במדבר יהודה ידועים שישה אתרים ודאיים, המצויים באזור מצפה שלם – מצוקי דרגות וכן במקטע מצוקי עיינות צוקים (עין פשחה) - חרבת מדין (=חרבת מזין, מצד מידין). בהרי אילת הצמח נאסף באתר אחד מול הר יהושפט ב-1965 ע"י יעקב ליפקין. ב-1931 נאסף ע"י אלכסנדר אייג ו ב-1943 ע"י טוביה קושניר כנראה בקרבת ים המלח ממש, ברום שמתחת ל-380-: ייתכן מאוד שהאתר שבו טוביה קושניר אסף את הצמח בשנות הארבעים של המאה הקודמת הוא אותו אתר הידוע כיום- צומת מצוקי דרגות. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בארץ גדל במדרונות סלעיים ומצוקיים במדבר החם. באזורים אחרים גדל במעונות מגוונים כמו ערבות דגניים, סוואנות, חופי ים ומעונות נוספים.

צמח בעל תפוצה רחבה מאד במזרח אפריקה - מצרים, סומליה, אריתריאה, אתיופיה, קניה וטנזניה; במזרח התיכון - תימן, עומן, ערב הסעודית, איראן, עיראק, דרום ירדן ודרום ישראל. תפוצתו באסיה מתפשטת מזרחה גם למערב פקיסטן, צפון מערב הודו, ובמרכז אסיה לאפגניסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן וקירגיסטן. מעניינת הופעתו של המין בשני אתרים בדרום ספרד במורסיה שהוא האזור היובשני ביותר בארץ זו. ציצן פרסי גדל שם בחברת דגניים רב-שנתיים כמו זקנן שעיר וצמחים יובשניים נוספים כמו חלביב דק-עלים ולוניאה מעוצה.

ראה ציצן קצר.

  • תפוצתו של הצמח נראית יציבה לאורך זמן באתרי מדבר יהודה שבקרבת ים-המלח, אך מהרי אילת אין דיווחים חדשים מאז 1965.
  • האוכלוסיות קטנות, לעתים גדלים בכל אתר רק עשרות פרטים. חסר מידע דמוגרפי עקבי.
  • אתרי הגידול של הצמח במדבר יהודה כלולים בתחומי שמורת מצוק ההעתקים.
  • הצמח רחב תפוצה בעולם, ואין נשקפת לו סכנת הכחדה עולמית. עם זאת באזורי השוליים של התפוצה הוא נדיר מאד, ובנוסף לישראל גם בספרד הצמח נכלל בספר האדום (Bonares et al., 2004).

ציצן פרסי מצוין בפלורה של עיראק כצמח מספוא בגבעות צפונית לכירכוך שבצפון עיראק.

מומלץ לערוך סקר ייעודי לאיתור אוכלוסיות של הצמח במצוקי מדבר יהודה הסמוכים לים המלח וכן לוודא את קיומו בהרי אילת. זאת כדי לקבל הערכה יותר מהימנה על מצב האוכלוסיות, מיקומן ומספרי האתרים.

עשב דגני רב-שנתי של מצוקים וסלעים של מדבר חם הגדל בארץ באתרים ספורים במצוקי מדבר יהודה וכנראה שגם בהרי אילת. האתרים בארץ מצויים בשוליים צפוניים של תפוצתו הגיאוגרפית העולמית.

Bonares, A., Blanca, G., Guemes, J., Moreno, J.C. & Ortiz, S. 2004. Atlas y Lobro Rojo de la Flora Vascular Amenazada de Espana. Direction General de Conservacion de la Naturaleza, Madrid.