שַׁרְבִיטָן מְכוּנָּף

Ephedra alata Decne.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Shrubby Ephedra
שם ערבי
אלדה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מדברית
סהרו-ערבי
אתר מרכזי לשימור
נחל פארן בקרבת המפגש עם נחל שגיא
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
% אתרים בשמורות
0

שיח דו-ביתי זקוף, לא מטפס, סבוך ובעל ענפים רותמיים רבים. השיח בדרך כלל רחב מאוד ובעל מבנה צפוף ושטוח, קוטרו 70-150 ס"מ וגובהו 45-60 ס"מ. כל הענפים עבים (2-3.5 מ"מ) מחוספסים, בגוון ירוק-מלבין-מאפיר. החפים במפרקי הגבעולים בעלי קרום רחב וקרח שרוחבו 2-3 מ"מ והוא נושא בראשו שרידים של 2-4 סיומות מחודדות דמויות זיפים, כנראה שרידי העלים המחודדים שצמחו בעונה גשומה. האצטרובלים הזכריים מרוכזים בקצות הגבעולים או במפרקים שלהם; ה"פרחים" הזכריים בעלי 4-6(3) אבקנים יושבים או כמעט יושבים, הם ערוכים על מבנה עמודי בולט. האצטרובלים הנקביים הגדלים על גבי צמחים נפרדים, בעלי שני "פרחים" פוריים ו 4-5 זוגות חפים רעופים בעלי קצה מעוגל או משונץ, החפים צהובים בבגרותם בעלי שוליים קרומיים גלוניים. הזרעים ביצניים, מעט משולשים, מחודדים. ההבחנה בין מיני שרביטן קשה ביותר ומצריכה נוכחות של פרחים ופירות. שרביטן ריסני ושרביטן הערבה שתפוצתם חופפת את זו של שרביטן מכונף, הם לרוב בעלי צימוח של ענפים בודדים ארוכים ומשתרגים לעומת שרביטן מכונף היוצר בד"כ גושי צימוח צפופים וענפים. שרביטן מכונף דומה יותר בצורתו לקזוח תלת-קרני ונבדל ממנו במפרקי הגבעולים אשר בקזוח מסתעפים לרוב ומגדלים ענפים צדדיים. הפריחה במרס-מאי

נמצא עד כה רק בנחל פארן בנגב הדרומי. מוערך כי יש שני אתרים בארץ. האתרים בנחל פארן נמצאים בחלקו המערבי הקרוב יותר לגבול מצרים ולא לערבה: אתר אחד הידוע מאז שנות החמישים של המאה הקודמת הוא מפגש נחל שגיא עם נחל פארן. על פי אהרון רוטנברג גדלים שם חמישה גושים של שיחים. את האתר השני גילה א. רוטנברג בשנת 1999 במעלה נחל פארן קרוב לכביש הגבול המצרי, ברום 600 מטר. נמצא שם פרט בודד של שרביטן מכונף זכר. המין שכיח באופן מקומי בסיני במישורי פארן-כונתילה מעבר לגבול וניתן לראות בפרט הבודד שמצא א. רוטנברג ליד הגבול "קצה" של האוכלוסייה הגדולה במישור כונתילה. המונוגרף של הסוג מציין ומדגיש כי "הצמח נדיר בכל אזור תפוצתו". לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בישראל- אפיקים חצצים-חוליים רחבים בואדיות גדולים המנקזים שטח עצום. בעיראק, ערב והסהרה, במדבריות חול ובאזורי חתרורים עשירי גבס. במצריים בונה תלוליות חול וגדל בחמדות חוליות ובערוצי ואדיות חוליים. יכולתו לגדול בבתי גידול מגוונים אופיינית לשיחים מדבריים המותאמים במדבר הקיצוני לתחום אקולוגי רחב. דוגמאות לתופעה הם: רותם המדבר, מתנן שעיר, רכפתן מדברי, מלחנית הערבות ומיני שיטה. גדל מרום של 400 מטר ועד 700 מטר בישראל ועולה לרום של 900 מטר בחצי האי סיני.

גדל בחלק המזרחי של המדבר הלובי, במדבריות מצרים, סיני ישראל, מזרח ירדן, צפון ערב והחלק המדברי של עיראק.

שרביטן הוא סוג קדום ביותר בן משפחת השרביטנים השייכת למערכת חשופי הזרע. בעולם יש כ-40 מינים הנפוצים ברוב היבשות במיוחד במעונות צחיחים וסלעיים. מרכז הסוג בערבות איראן ואפגניסטן מצד אחד ובערבות צפון אמריקה מצד שני. 13 מינים גדלים בהרי האנדים בדרום אמריקה אך לא ידועים מינים מאוסטרליה. מינים של שרביטן מכילים בגבעוליהם את האלקלואיד "אפדררין" המשמש בתרופות כנגד מחלות שונות ובמיוחד כנגד אסטמה ומחלות דרכי הנשימה. בסין האפדרין משמש כתרופה מזה 5,000 שנה. שרביטן מכונף שייך לסקציה בת חמישה מינים המאופיינים ביחידת הפצה מכונפת. אלה מינים ויקריים המחליפים אחד את משנהו באזורים גיאוגרפיים שונים ממערב למזרח: בסהרה המערבית גדל שרביטן "אלננדה". ממזרח לאזור תפוצתו של שרביטן מכונף גדלים לתוך מרכז אסיה שני מינים: Ephedra strobilacea באיראן אפגניסטן וערבות קזחסטן, ואילו Ephedra przewalskii גדל מזרחה ממנו בקירגיזסטן ועד דרומית לימת בייקל. ש. מכונף הוא המין היובשני ביותר בסוג והגדל במדבר הקיצוני ביותר בעולם בסהרה ובחצי-האי ערב בכמות משקעים של פחות מ-35 מ"מ.

  • שני האתרים ידועים רק מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 ואין מידע על אתרים בנגב מתקופות קודמות לכך.
  • מספר הפרטים שנצפה בנחל פארן ב-2010 (בני שלמון) כ-20. חסר מידע על מגמות של טווח ארוך בגודל האוכלוסייה.
  • האוכלוסייה הקטנה צפויה להכחדה בגלל עצם ממדיה הקטנים ופגיעה מקרית, שכן הפרטים אינם מסומנים.
  • האתרים אינם מצויים בתחומי שמורת טבע ואינם כלולים בשמורת הר הנגב.
  • אינו מופיע ברשימות של צמחים אדומים.

מומלץ לסמן ולשלט את המקומות שבהם הצמחים נמצאים ולקיים מעקב רב-שנתי אחר הפרטים.

שיח רותמי של ואדיות גדולים במדבר הקיצוני בנגב הדרומי. נדיר מאד בארץ ומצוי בשוליים הצפוניים של תפוצתו הגיאוגרפית.