עֲרַבְרַבָּה קְטַנַּת-פְּרָחִים

Epilobium parviflorum Schreb.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אירו-סיבירי - ים תיכוני
אתר מרכזי לשימור
שמורת החולה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
4 (4)
% אתרים בשמורות
12.5

צמח עשבוני רב-שנתי בעל קנה שורש. כל הצמח מכוסה בשערות ארוכות, חלקו העליון לעיתים קרובות בעל שעירות בלוטית. הגבעול זקוף, מסתעף מעט, עגול (לא מצולע), גובהו 30-70 ס"מ. עלי בסיס הצמח ערוכים במבנה דמוי שושנת, עלי הגבעול נגדיים, יושבים או בעלי פטוטרת קצרה, אורכם 3-8 ס"מ. העלים העליונים ביותר מסורגים, מוארכים-אזמלניים, משוננים בעדינות. התפרחת בקצה הגבעול, היא אשכול המלווה בעלים. בפרח יש ארבעה עלי גביע אזמלניים שאורכם 4-6 מ"מ וארבעה עלי כותרת ורודים-ארגמניים, משונצים, שאורכם 4-9 מ"מ. קוטר הפרח 5-10 מ"מ. עמוד העלי בעל ארבע אונות מפושקות וקצרות מהאבקנים. יש שמונה אבקנים, מהם ארבעה קצרים. שחלת הפרח זקופה והיא מתפתחת לפרי שהוא הלקט מוארך דמוי תרמיל. הפרי שעיר, אורכו 6-8 מ"מ, בעל ארבע צלעות ובו ארבעה תאים בהם דחוסים זרעים רבים, חומים, מגובששים, מצויצים, שאורכם כ-1 מ"מ. הפרי נפתח לאורך תפרי אורך מהקצה העליון מטה, משחרר את הזרעים מאמצע עמוד שהחזיק אותם במקומם. הזרעים נפוצים ברוח בעזרת ציצית השערות שלהם. הפריחה בחודשים יוני – אוקטובר.

הצמח נמצא בגלילות צפון הגולן, עמק החולה, הגליל העליון ןכן בחרמון הנמוך בשבעה אתרים מתועדים, וייתכן כי הוא נמצא בכעשרה אתרים. בצפון הגולן נאסף פעם אחת בסביבות הבניאס; בעמק החולה נמצא בתל דן, בחצבאני ובשמורת החולה. ובגליל העליון נמצא בנחל עיון. בחרמון הנמוך הוא נאסף בעמק יעפורי ובעין קיניה. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בארץ - גדות נחלים ומעיינות. באירופה הצמח נפוץ במגוון בתי גידול כולל צידי דרכים ושטחי חקלאות.

צמח רחב תפוצה בכל אירופה ואגן הים התיכון. בארץ מגיע לגבול תפוצתו הדרומי. באמריקה זהו צמח פולש.

בסוג ערברבה כ-200 מינים הנפוצים באזורים הממוזגים והארקטיים של כדור הארץ הצפוני והדרומי. בארץ יש 3 מינים. ערברבה שעירה היא צמח נפוץ מאד הגדל בכל מקווי המים בארץ כמו גם כעשב רע בגינות ושטחים חקלאיים, הוא מאופיין בעלים רחבים ובפרחים גדולים שאורכם 1-2 ס"מ. ערברבה מרובעת מאד דומה לערברבה קטנת-פרחים בפרחים הקטנים ובמופע הכללי של הצמח, אולם יש לה גבעול מרובע ופירות קרחים והיא נפוצה בארץ, בעיקר בגולן ומעט בעמק החולה. מבין שלושת מיני הערברבה בארץ, ערברבה קטנת-פרחים היא הנדירה ביותר ובניגוד לשני המינים האחרים היא מופיעה באופן מקוטע ובאוכלוסיות לא קבועות. תופעה זו אופיינית לפריפריה בתחום התפוצה של מינים נפוצים רחבי תפוצה הגדלים במעונות מופרים. מלבד שלושת מיני הבר של ערברבה בארץ, בגינות מגדלים זושנריה קליפורנית, צמח אמריקאי בעל פרחים דומים לפרחי ערברבה אשר הוכלל עד לא מזמן בתוך הסוג ערברבה. ערברבה שייכת למשפחת נר-הלילה שעיקר תפוצתה ומרכז המגוון שלה באמריקה. סוגים מועטים במשפחה הצליחו לחצות במשך העידנים הגיאולוגיים את האוקיינוס האטלנטי ולהתאזרח ביבשת אירו-אסיה; עליהם נמנים בעיקר מינים עשבוניים הגדלים במעונות מופרים או במקווי מים, כדוגמת הסוג ערברבה המצטיין בזרעיו בעלי ציצית מפותחת הנישאת ברוח ומרחקים, ומיני הסוג נר-הלילה המשגשגים במיוחד במעונות מופרים.

  • רובו של המידע על אתרי התפוצה הוא מהעשורים האחרונים של המאה ה-20, אך למעט אישור הנוכחות ב-2003 בשמורת החולה (טליה אורון) אין מידע עדכני על האתרים בכל הגלילות שמהם הצמח דווח.
  • כצמח מים הוא חשוף לגורמי הסיכון המאיימים על כל גופי המים בישראל: התייבשות, הרעה באיכות המים וזיהום.
  • האתרים שתועדו מצויים בחלקם בתחומי שמורות: תל דן, נחל שניר, נחל עיון ושמורת החולה.
  • צמח נפוץ בעולם שאינו מצוי בסכנת הכחדה עולמית.

ערברבה קטנת-פרחים מוכרת מאד ברפואה עממית האירופית בעיקר לריפוי בעיות בבלוטת הערמונית כמו גם לריפוי בעיות של גדילה.

יש לקיים סקרים בגלילות הצפון בבתי הגידול הלחים לחיפוש ואיתור הצמח, על מנת לקבל תמונת מצב ברורה על תפוצת המין ועל גודל האוכלוסיות. מידע זה ישמש בסיס לניטור. יש לשקול השבה ממקורות מקומיים שנותרו אל אתרים שבהם הצמח נצפה בעבר, במקרה שיתברר שנכחד מאתרים אלה.

צמח רב שנתי של גדות נחלים ומעיינות בגלילות צפון הארץ הגדל במספר מצומצם של אתרים ומגיע בישראל לגבול תפוצתו הדרומי. חסר מידע עדכני אודות התפוצה הנוכחית. רחב תפוצה בעולם ואינו נתון בסכנת הכחדה עולמית.