חוּזְרַר הַחוֹרֶשׁ

מוגן

Eriolobus trilobatus (Labill.) Roem. (1847)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. לחץ כאן למעבר לגרסת הספר.


שם נרדף
Sorbus trilobatus
שם אנגלי
Mountain Ash
שם ערבי
קבריש, מח'ליס
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מזרח-ים-תיכוני
אתר מרכזי לשימור
"ח'לת אל-קבריש" ליד הר הלל
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
גבוהה
% אתרים בשמורות
100.0

עץ נשיר שגובהו 8-4 מ' הגדל בודד או בקבוצות קטנות. סביר להניח שכל קבוצה קטנה של עצים מוצאה מעץ אחד ששורשיו לבלבו סביבו. הענפים זקופים כלפי מעלה ואינם קוצניים. השרביטים הצעירים לבידים-מלבינים, מקריחים בהתבגרם. לעלים פטוטרת ארוכה, עד 7 ס"מ. הטרף ביצי-עגול בהיקפו, קוטרו 7-9 ס"מ, והוא מפורץ עמוקות לשלוש אונות. האונה המרכזית ישרה או מחולקת לאונות משניות, האונות הצדדיות עם אונות-משנה קטנות בבסיסן. העלה קרח, גלדני מעט, שפתו משוננת כמסור. צבע העלים ירוק חי, והם מצהיבים לקראת השלכת. חוזרר החורש פורח לאחר לבלוב העלים באפריל ותחילת מאי. הפריחה לבנה, התפרחת דמוית סוכך שקוטרו 7 ס"מ, הוא נושא 6-8 פרחים. הפרח גדול, קוטרו כ-3-4 ס"מ, ובו אבקנים רבים (כ-20) וחמש צלקות. עלי הגביע אינם נושרים. עלה הגביע וציפורן עלה הכותרת לבידים. השחלה תחתית. הפירות מבשילים בסוף הקיץ. הם דומים לתפוחים קטנים בקוטר עד 2-3 ס"מ, צורתם כדורית פחוסה, ובראשם ניכרים שרידי הגביע. בכל מגורה של הפרי יש 1-2 זרעים שטוחים. צבע הפרי הופך לצהוב עם הבשלתו והוא טעים למאכל. הפירות הבשלים והרכים נושרים אל הקרקע מתחת לעץ ובולטים למרחוק כמרבד צהוב.

העץ גדל באתרים בודדים במרומי הגליל העליון, בתחומי הערוצים העליונים של נחל כזיב ובאזור הר אדיר. קבוצת העצים הגדולה ביותר גדלה בנחל כזיב עליון, מצפון להר הלל, במדרון צפוני של חורש סבוך. המין לא נמצא בתחומי הגולן. בחרמון מה שנחשב בעבר לחוזרר החורש שייך לסוג אחר – בן-חוזרר הררי. למרות זאת, בשנים האחרונות התגלה חוזרר החורש האמיתי בהר כחל והערוץ הלח ונמוך יותר במג'דל שמס והר קטע. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

חורש צפוף ומוצל בהרים ברום מעל 800 מטר עם כמות משקעים של 800 מ"מ ומעלה, בחברת אלון מצוי ואלון תולע.

גדל במזרח אגן הים התיכון: בצפון-מזרח יוון (מרום 50 מ' ומעלה), בדרום בולגריה (אתר בודד), ובטורקיה (מערב ודרום, כולל במשולש האוקסיני ובמפרץ אלכסדרטה, ברום מעל 800 מ'). בלבנון הוא שכיח למדי (ברום 800-1,800 מ') ובצפון ישראל הוא מגיע לקצה הדרומי של תפוצתו העולמית.

הסוג חוזרר הוא סוג מונוטיפי במשפחת הורדניים. הסוג מתאפיין בעלים מפורצים ובמיוחד בהימצאותן של חמש צלקות בפרח וחמש לשכות בשחלה ובפרי. סימן זה מבדיל את הסוג מהסוג הקרוב בן-חוזרר (Sorbus). בעבר שויך הסוג חוזרר לסוג בן-חוזרר וגם לסוגים קרובים נוספים: תפוח, עוזרר – עובדה המרמזת על הקרבה ביניהם.

  • נמצא בפחות מעשרה אתרים בתחומי ישראל והחרמון הנמוך ובמקטע נוסף באיזור הר כחל ברום 1300-1400 מטר. העצים גדולים בודדים או בקבוצות קטנות.
  • מספר הפרטים שנספר בשנת 1991 בכל האתרים במירון הוא 150 עצים. בתחומי החרמון משוער שיש עוד כמאה עצים.
  • המין מוגן על פי החוק. רוב האתרים שהמין ידוע בהם נמצאים בתחומי שמורות טבע.
  • המין מצוין כ"נדיר מאוד" ברוב תחום תפוצתו העולמי, במיוחד גם בלבנון, משם תואר העץ לראשונה.
  • החוזרר הוא עץ זקוף בעל פוטנציאל גבוה לכריתה (קורות והסקה).
  • רוב העצים במירון גדלים בתוך החורש ולא נראית סבירות לפגיעה בבית-הגידול של המין, אף על-פי שתיתכן פגיעה בעצים שבשולי חלקות עיבוד. על אף היותם בשמורה, מתרחשת באזור כריתה בלתי חוקית של עצים. בהר קטע ומג'דל שמס ישנה סכנה לאוכלוסייה בעקבות התרחבות צפוייה של הכפר ורעיית בקר.

מומלץ להקפיד באכיפת החוק האוסר פגיעה בעצים, יש לשלט את האתרים שהעצים גדלים בהם. מומלץ לנטר את העצים ולבדוק מדי שנה את כל המדדים הדמוגרפיים והפנולוגיים. היות שקל להנביט את הזרעים, כדאי לגדל אוכלוסיות בגני מקלט וגנים בוטנים לצורך השבה לטבע על מנת לתגבר את האוכלוסיות הקטנות. מומלץ גם לשימוש בגינון בשל מופעי השלכת היפים של העץ.

עץ ורדני נשיר חורף, המגיע בגליל העליון ובחרמון לקצה תחום תפוצתו. נדיר ביותר בכל תחום תפוצתו, וגם בארץ פחות מעשרה אתרים ובהם כ-250 פרטים.

פולק ג. ושמידע א. 1982. פסגות הגליל העליון – בעקבות השתלמות רת"ם. רתם 4: 48-53 שמידע, א. ודנין, א. 1983. "צמחי החודש". טבע וארץ, כה:2. Browicz, K. 1982. Chorology of trees and shrubs in South-West Asia and adjacent regions Vol.1:48 (map 76). Polish Academy of Sciences. Warszawa-Poznan.