חַרְחֲבִינָה טוֹבְעָנִית

Eryngium barrelieri Boiss. (1844)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. בהשתתפות יואב גרטמן


שם אנגלי
Pond Eryngio
שם ערבי
שינדאב לאבילרדייה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
שלולית חורף ברמת דלתון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
בינונית
% אתרים בשמורות
12.5

עשב רב-שנתי עם שלוחות שורש משחירות. העלים יוצאים כולם מבסיס הצמח והם עשבוניים, תמימים, סרגליים צרים, אורכם 7-10 ס"מ ורוחבם 1-1.5 ס"מ. מבין העלים עולים גבעולי פריחה זקופים או אלכסוניים חסרי עלים, שגובהם 5-30 ס"מ. התפרחת סוככית, מסתעפת באופן דו-קרני, והיא מרובת קרקפות. הקרקפות צפופות, יושבות בדרך כלל, קוטרן (כולל החפים) כ-2 ס"מ. כל פרח מלווה בחפית נוקשה וצרה שאורכה 1-2 ס"מ. החפית תמימה ונושאת לעיתים זוג שיכים אחד (לעיתים נדירוּת שני זוגות שיכים) בבסיסה. אורך הגביע 2.5 מ"מ. צבע הפרחים תכול בהיר ולעיתים לבן. הזרעון מכוסה קשקשים, ובראשו ניכרים עלי הגביע הנוקשים, המצטררים בראשם למלען שיכני. הפריחה ביוני–דצמבר (לפי קצב ההתייבשות של השלוליות שהיא גדלה בהן).

הצמח גדל באתרים ספורים בגליל העליון ובגולן. בפלורה של סוריה ובפלורה פלשתינה צויין רק מצפון הגולן, אך בשנות ה-80 אותר המין ברמת דלתון ליד ריחניה ובברֵכת שפנים בגוש הר מירון. בגולן גדל במסיל עסניה, בבאב-אל הווא, ובברֵכת בראון שבצפון הגולן, ובמאגר דליות בדרום הגולן. בארץ שתי אוכלוסיות גדולות: האחת בשלולית בראון בצפון הגולן, שם גדלים הצמחים בשולי שלולית עונתית יבשה, בשטח המוצף בחורף. רוב הפרטים נמצאים בין צרורות אבנים ללא קרקע וחלקם בשטח בוצי יבש, לעיתים בתוך סבך של דרדר מצוי ולכיד קוצני. הפרטים גדלים ברצועה שרוחבה כ-30 מ' במקביל לקו המים. תחום השטח בו הם גדלים הוא כ-5 דונם. מספר הפרטים באתר הוערך ב-10,000-50,000. האתר השני הוא אגם דלתון; המין גדל בין צרורות אבנים ללא קרקע בצד הפנימי של סכר האגם. האוכלוסייה צפופת פרטים, הגדלים ברצועה שאורכה כ-400 מ', יחד עם צמחי מעזבה רבים, בשליטת לכיד קוצני ודרדר מצוי. הצמחים גדלים בגושים צפופים ששטחם כ-0.1 מ"ר, היוצאים מצברי שלוחות שורש ואי אפשר להפרידם לצמחים בודדים. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

קרקע בזלתית בשולי שלוליות חורף, בריכות ומאגרי מים המתייבשים לפחות חלקית בקיץ. יתכן כי מקור האוכלוסיות הבודדות והמקוטעות באזורנו הוא הפצה ארוכת טווח על ידי צפרים נודדות החונות במקווי מים.

עיקר התפוצה הוא מערב-ים-תיכוני. המין שכיח באיטליה, סיציליה, סרדיניה וקורסיקה וגם בצפון אפריקה. אוכלוסיות מבודדות גדלות במזרח אגן הים התיכון – בבקעת חומס בסוריה, בצפון לבנון (ביצות במישור עכר, מצפון לטריפולי) ובצפון ישראל. אינו גדל ביוון, בטורקיה ובקפריסין, למרות שישנם שם בתי-גידול הנראים מתאימים. אוכלוסיות החרחבינה הטובענית בישראל נמצאות בקצה המזרחי של תחום התפוצה העולמי והן מקוטעות מגוף התפוצה העיקרי של המין.

על הסוג – ראה חרחבינה חופית. בארץ 4 מיני חרחבינה (ועוד שני מינים במרומי החרמון), אשר לכולן תפרחות קוצניות. חרחבינה טובענית קרובה לחרחבינה חרמשית, הגדלה בחורש טחוב; לשתיהן עלי בסיס לא מחולקים. חרחבינה טובענית ניכרת בקומתה הנמוכה, בצברי הקרקפות הצפופים ובעלי הבסיס שאינם קוצניים. הקרקפות דומות מאוד לאלו של חרחבינה מגובבת.

  • גדל רק בשבעה אתרים בצפון-מזרח הגליל העליון ובצפון הגולן.
  • גדל לרוב בכתמים שופעי פרטים. בשני אתרים נספרו מעל עשרת אלפים צמחים הגדלים בגושים צפופים.
  • בתי-הגידול הלחים ומקווי המים נדירים בישראל. במיוחד נדירים מקווי מים עונתיים כדוגמת אלה שהחרחבינה הטובענית גדלה בהם. בית-גידול זה מקוטע ונדיר מאוד, במיוחד באזור הגליל עקב אופיו ההררי של הגליל העליון. בצפון הגולן בתי-הגידול של החרחבינה הטובענית שכיחים יותר.

מומלץ לפעול לסיום הכרזתה של שמורת אגם דלתון ולערוך במקום ניטור אחר אוכלוסיית החרחבינה. יש ללמוד אם היא מושפעת מרעייה ומה משך החיים של הצמחים (בספרות נאמר שהיא גם צמח חד-שנתי).

צמח מקווי-מים מיוחד, הגדל רק בשלוליות מתייבשות בהרים. מין מערב ים-תיכוני, שישראל היא לו נקודת תפוצה פריפריאלית מזרחית, והוא נמצא בה רק בשבעה אתרים, המרוכזים בשני מקטעים בגולן ובגליל. בית-גידולו המימי מאוים ביותר עקב ניקוז, פיתוח ושינוי מצבו ההידרולוגי, וכתוצאה מכך עלול הצמח להיכחד מהארץ.

Cohen, O. and Shmida, A. 1991. Botanical notes. Israel Land and Nature.Vol. 16/4: 183-184