חֲלַבְלוּב קְטַן-פְּרִי

Euphorbia microsphaera Boiss. (1879)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Small-fruited Spurnge
שם ערבי
ליבינה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מערב-אירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
שמורת החוּלה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
4 (4)
בינונית
% אתרים בשמורות
14.3

צמח חד-שנתי קרח, זקוף, גובהו 30-60 ס"מ. הגבעולים לעתים שחומים. העלים משוננים באופן עדין כמשור לכל אורכם או רק בחלק הקיצוני שלהם. אורך העלים המלווים את התפרחת גדול מרוחבם. לתיאור התפרחת - ראה חלבלוב מצרי. בלוטות הכּוֹסִית מעוגלות, לעומת מיני חלבלוב דומים שהבלוטות בהם מצויצות. ההלקט קרח, אורכו (1)2-3 מ"מ (קטן מאוד ביחס לגודל הצמח, מכאן שם המין). הפרי עגול ככדור וחסר חריצים, בעוד להלקט של רוב שאר מיני החלבלוב יש שלושה חריצים לאורכו. חלבלוב קטן-פרי דומה למיני חלבלוב נוספים בארץ שעליהם משוננים: חלבלוב השמש נבדל ממנו בעלים מעוגלים דמויי מרית; חלבלוב משונשן נבדל ממנו בהיותו צמח שעיר; וחלבלוב מרושת נבדל ממנו בעליו המשוננים עמוק ובהלקט עם חריצים. השפה של עלי חלבלוב קטן-פרי משוננת כמשור באופן עדין והצמח קרח. לעומת שלושת המינים לעיל, הגדלים גם במדרונות אבניים, הרי חלבלוב קטן-פרי גדל אך ורק בעמקי סחף. הוא דומה חזותית וכן בבית-גידולו לחלבלוב סמור, אך לאחרון הלקט עם בליטות דמויות זיפים וגבעוליו לרוב אדמדמים.

גדל בארץ בארבע גלילות. במישור החוף – בשרון, בחוף הכרמל ובעמק עכו. בצפון הארץ הוא גדל בעמק החוּלה. בשרון נמצא באחו בנימינה ובביצת זיתא. גם לפני שמונים שנה לא היה שכיח בשרון. בעמק עכו נכחד מאזור כורדני, וגדל עתה רק ממזרח לקריית-ביאליק, בשטח הצפה של נחל גדורה. בחוף הכרמל ידוע רק מברֵכת תמסח. בעמק החוּלה גדל בעבר במספר האתרים הגדול ביותר – 6, וידוע כיום באחו גונן ובאדמות כבדות בין קריית-שמונה לבית-הלל. הוא נכחד כנראה ממקטע דפנה וממקטע עינן (לא היה סקר מינים נדירים באזור זה). שמורים מספר איסופים מביצת החוּלה, שהאחרון בהם מ-1982. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גדל מפני הים ועד רום של 200 מטר בעמקים באדמות כבדות המוצפות בחורף ובשולי שדות מושקים באדמה חרסיתית.

צמח אנדמי למזרח התיכון, הגדל בישראל, סוריה-לבנון, טורקיה, צפון עירק ואירן. חסר בכל הארצות המדבריות הדרומיות – ירדן, מצריים, ערב ודרום עירק.

הסוג חלבלוב כולל 2,000 מינים הנפוצים בעיקר בעולם הטרופי אך גם באזור הממוזג. זהו הסוג הגדול ביותר בין צמחי הפרחים והוא רב-גוני ביותר במורפולוגיה שלו: חד-שנתיים, גיאופיטים, דמויי-קקטוס וגם עצים. מרכז המגוון של המינים וצורות הגידול הוא באפריקה. מיוחדת קבוצות של מיני חלבלוב דמויי קקטוסים הגדלים בהרי אפריקה המשוונית ויש להם גבעולי ענק בשרניים. מעט מינים מקבוצה זו גדלים גם בקרן אפריקה ובתימן. בארץ גדלים ארבעים מינים בכל טיפוסי הסובב. בגינון משתמשים בשנים-עשר מינים. לכל מיני החלבלוב אופייני מיץ חלבי מר ורעיל (ייתכן קרצינוגני) הנוטף מהצמח בהיפצעו. מיני החלבלוב ידועים-בעיקר בזכות מיץ חלבי זה- כצמחי רפואה וצמחי רעל. מיץ צורב זה ידוע בכוחו לחיסול יבלות.

  • בארץ קיימים רק שבעה אתרים, המרוכזים בעמקים בארבע גלילות שונות.
  • בית-גידולו, אדמות סחף מוצפות עונתית, הפך משדות בור לפני שמונים שנה לאדמות חקלאיות עם עיבוד אינטנסיבי, כולל חריש עמוק וריסוסים כימיים. זוהי הפרעה הפוגעת כנראה קשה באוכלוסיותיו.
  • אין מידע על גודל האוכלוסיות; הן זעירות, מספר פרטיהן זעום. בדרום מישור החוף ובעמק החוּלה לא נערך סקר מינים נדירים.
  • הצמח פריפריאלי צפוני, ואתר ביצת זיתא הוא הדרומי בעולם.
  • מוגן בשמורות הבאות: החולה, אחו גונן, אחו בנימינה וביצת זיתא.

מומלץ לערוך סקר יסודי בעמק החוּלה לאיתור כל אתרי החלבלוב קטן-הפרי. אין אנו מכירים לאשורם את תנאי גידול הצמח. הסקר יצביע על בית-גידולו, ואחריו יש לחקור את בנק הזרעים שלו ותנאי הנביטה והגידול. מומלץ לתחם שתי חלקות: בעמק החוּלה – באחו גונן או בחוּלה; ובמישור החוף – בשמורת נחל תנינים. באתרים אלה יש לדאוג לממשק הידרולוגי ואקולוגי שישמר את האוכלוסיות.

צמח חד-שנתי אנדמי למזרח התיכון. המין נדיר מאוד, נאסף בארץ פעמים ספורות במישור החוף ובעמק החוּלה. נדירוּתו נובעת מנדירוּת בית-הגידול (אדמות כבדות מוצפות עונתית), והתמעטות האתרים נובעת בעיקר מכך שהחקלאות המסורתית התחלפה בבית-גידול זה בחקלאות אינטנסיבית עתירת כימיקלים.