חֲלַבְלוּב עַב-זֶרַע

Euphorbia phymatosperma Boiss. & Gaill. (1879)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Large-seed Spurge
שם ערבי
חלבלוב
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
סְפָר גבוה
מערב-אירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
רכס הכנוב (אספר)
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
בינונית
% אתרים בשמורות
33.3

צמח עשבוני חד-שנתי זקוף שגודלו 7-12 ס"מ, מטיף מיץ חלבי הניגר עם פציעת הגבעול. העלים חסרי עוקצים, עמדתם לאורך הגבעול מסורגת וצורתם דמוית אליפסה, קהים בראשם. העלים המלווים את התפרחת דמויי ביצה, מחודדים בראשם וערוכים בזוגות נגדיים. התפרחת דמוית סוכך עם 3-7 קרניים. במרכז כל זוג עלי תפרחת או בבסיס הסתעפות דו-קרנית של הגבעול יושבים פרחים ירקרקים, שאינם אלא תפרחת מנוונת של פרחים חד מיניים. לתיאור התפרחת - ראה חלבלוב מצרי. בלוטות הכּוֹסִית מעוגלות, לעומת מיני חלבלוב דומים שהבלוטות שלהם מצויצות. הפרי הלקט המכיל 3 זרעים והנפתח בשלוש קשוות. קוטרו 3-4 מ"מ, קרח ומעוגל. הזרע עבה, אורכו 3 מ"מ ורוחבו 2 מ"מ, ולו 4 צלעות בצידו האחד, כל צלע מחורצת לרוחבה. בראש הזרע נישא אליוזום לבן על עוקץ קצר. פורח בסוף מרס במעונות נמוכים ועד תחילת מאי במעונות רמים.

הצמח מוכר כיום רק משתי גלילות: צפון הגולן, שנאסף שם ב-1992 בהר חוזק; ובהרי יהודה, שנאסף שם במספר אתרים מאז 1925: פעמיים נאסף המין בתוך ירושלים – ב-1925, ובעמק המצלבה ב-1945. מאז נכחד הצמח מאזור ירושלים, וכל מאמצי סקר המינים הנדירים למצאו בסקר מפורט בשנים2001-2002, עלו בתוהו. בשנת 2000 נמצא הצמח בגינות בהר גילה, ובשנת 2004 נאסף ברכס כנוב ליד הישוב אספר. בחרמון הצמח שכיח למדי בחגורה ההררית ברום בין 1,000-1,800 מטר במדרונות אבניים בחברת יער הררי פתוח של שזיף ואלון הלבנון. בפלורה פלשתינה (Danin, 2004) נתון המין גם מהשומרון ומהשפלה, ונחשב שכיח בנגב הצפוני. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

שדות בור שטופי שמש בשדרת ההר של השומרון ויהודה ברום מעל 750 מטר. ברכס אספר גדל בשולי מטע זיתים עזוב, בקרקע טרה-רוסה בתוך צמחייה עשבונית עם מרכיבים רבים של צמחיית הסְפָר הרם.

עיקר תפוצתו במזרח התיכון: גדל בכל הגלילות של מזרח טורקיה – בצפון מזרח ובדרום מזרח כורדיסטן; צפון עירק ומערב אירן, לבנון וסוריה בהרים ובמדבר. בירדן נדיר מאוד בגלעד (בספרות) ושכיח למדי באדום.

הסוג חלבלוב כולל 2,000 מינים הנפוצים בעיקר בעולם הטרופי אך גם באזור הממוזג. כל מיני הסוג מתאפיינים בתפרחת מיוחדת הנקראת כוֹסית (ראה לעיל בתיאור הצמח). זה הסוג עם מספר המינים הגדול ביותר בין צמחי הפרחים בעולם, והוא רב-גוני ביותר במורפולוגיה ובצורות החיים שלו: חד-שנתיים, גיאופיטים, סוקולנטים דמויי-קקטוס וגם עצים. מרכז המגוון של המינים וצורות הגידול הוא באפריקה. מיוחדת קבוצה של מיני חלבלוב דמויי קקטוסים הגדלים בהרי אפריקה המשוונית ויש להם גבעולי ענק בשרניים. מעט מינים מקבוצה זו גדלים גם בקרן אפריקה, בתימן ובאיים הקנריים. בארץ גדלים ארבעים מינים בכל טיפוסי בתי-הגידול. בגינון משתמשים בשנים עשר מינים. לכל מיני החלבלוב אופייני מיץ חלבי מר ורעיל (ייתכן קרצינוגני) הנוטף מהצמח בהיפצעו. מיני החלבלוב ידועים –בעיקר בזכות מיץ חלבי זה – כצמחי רפואה וצמחי רעל. מיץ צורב זה ידוע בכוחו לחסל יבלות.

  • הצמח גדל כיום לפחות בארבעה אתרים, ושני אתרים בתחומי העיר ירושלים הושמדו.
  • האוכלוסיות בהרי יהודה מעוטות פרטים לרוב, ואילו בחרמון גדלות אוכלוסיות שופעות.
  • בית-גידולו של הצמח בשדרת ההר הגבוה ביהודה ובשומרון נתון בסכנת השמדה ממשית בעקבות בינוי ופיתוח אורבני מואץ. לדוגמה: בירושלים כולה נשארה רק גבעה טבעית אחת (מר-אליאס) אשר לא נהרסה מבחינת הצמחייה!

מומלץ להקצות מיד שני שטחי שימור לאוכלוסיות חלבלוב עב-הזרע ולנטר בהן לפחות פעמיים בשנה את אוכלוסיותיו ולבדוק את בנק הזרעים.

צמח חד-שנתי צנוע בממדיו אך חשוב מאוד מהבחינה הביוגיאוגרפית: הוא מייצג צמחיה הררית יובשנית של הרי המזרח התיכון, אשר "טיפות" שלה גדלות בפסגות הרי שומרון ויהודה. המין הוא גם פריפריאלי צפוני וגם נדיר ביותר בארץ. הפיתוח והעיור של שדרת ההר המרכזי הביאו להכחדה של הצמחייה ההררית הזו, ומעמידים בסכנה גם את החלבלוב עב-הזרע.