כֶּלֶךְ דּוּ-דּוּרִי

Ferula biverticillata Thieb. (1935)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
כֶּלֶךְ הָרָמוֹן
שם אנגלי
Autumn Fennel
שם ערבי
כאלח' (ג'אבל א-שייח)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
סְפָר גבוה
מזרח-ים-תיכוני
אתר מרכזי לשימור
נחל ניצנה עליון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (4)
נמוכה
% אתרים בשמורות
50.0

עשבוני רב-שנתי עם מופע כדורי דליל, גובהו 30-50 ס"מ, והוא פורח רק בסתיו לאחר התייבשות העלים שבבסיס הצמח. עלי השושנת שעירים מאוד בשעירות לבנה מחוספסת, גזורים 3-4 פעמים ומסתיימים באונות קיצוניות קצרות משולשות. העלים מוריקים באביב, מתייבשים ונושרים מהגבעול בקיץ. התפרחת מכבד מסועף וחסר עלים, לענפי התפרחות הצדדיים 3-4 דורים של קרניים. לסוככון 8-12 קרנות באורך 7-9 מ"מ, ארוכות מהפרי, ואין לסוככון עלי מעטפת. הכותרת צהובה, הכנית דמוית חרוט שטוח, קצרה בהרבה מעמוד העלי הכפוף. הפרי קטן, אורכו כ-6-7 (13) מ"מ ורוחבו 2.5-3.5 מ"מ. צורת הפרי אליפסה רחבה, ואין הוא רקוע כבשאר מיני הכלך. היות שענפי התפרחות הצדדיים שווים כמעט באורכם לגבעול הראשי, מקבלת התפרחת צורת גלגל. עם הבשלת הזרעים מתקשים ענפי התפרחת, הצמח מתנתק מהקרקע על-ידי רקמת ניתוק מיוחדת והוא נפוץ ברוח כ"צמח גלגל" אופייני. שייך לקבוצה מיוחדת של של מיני כלך שהם צמחי גלגל, בניגוד לשאר מיני הכלך, שגבעוליהם הצדדיים מסתעפים רק בחלק העליון של הגבעול המרכזי.

גדל כיום רק בשתי גלילות: הר הנגב והרי יהודה: בהר הנגב גדלה אוכלוסיה גדולה בנחל-ניצנה עליון, כשני קילומטר דרומית-מערבית לבורות לוץ. אוכלוסיות זעירות נמצאו בעבר בקרבת מישור הרוחות, בבור ניצנה ובמצפה רמון. בדרום הרי יהודה ברכס מעון נמצא הצמח ליד בית-יתיר. בשתי גלילות נכחד הצמח: בעמק יזרעאל נאסף בשנים 1924-1941 בין ג'נין לעפולה. כל מאמצינו לגלותו מחדש בשנות השבעים (שמידע, 1982) העלו חרס. הצמח נתון בפלורה פלשתינה גם מהשרון באדמה כבדה. אצל דנין (2004) נתון הצמח גם מפלשת ומהכרמל.הצמח שכיח למדי בחרמון הישראלי, ונאסף גם בצפון החרמון ובמערבו בעליה מהעיירה רחלה לפסגה. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

עמקי לס בואדיות ועמקים בהר הנגב. אדמת סחף חומה בחגורת הסְפָר הגבוהה של רכס מעון, מעל רום 800 מטר. בחרמון שכיח הצמח ברום 1500-1900 מטר, שם הוא גדל במדרונות אבניים טרשיים של גיר או דולומיט קשה, בית-גידול שונה מאוד מזה של הר הנגב וכל שכן מזה של עמק יזרעאל. בחורן גדל בבזלת.

אנדמי ללבנט: גדל בישראל, ובסוריה – בהרי מול-הלבנון, בחורן (משם תואר לראשונה) ובמדבר הסורי. לא נאסף בערבות הגבוהות בירדן, אזור שמופיעים בו רוב צמחי הר הנגב המיוחדים (דק-נוף, צבעוני ססגוני, ברומית רבת-מלענים, פיגמית פור, בן-חרצית גזור וארביס אזון).

על הסוג – ראה כלך דנין. צמחי כלך דו-דורי שגדלו בעבר ליד ג'נין ובשרון מתאפיינים בפרי גדול מאוד (13 מ"מ), עם שלוש צלעות בולטות בגבו, ובתכונה זו הם שונים מהותית מאוכלוסיות הנגב. לכן חשבנו להפריד את אוכלוסיות הנגב ולתאר אותן בתור מין עצמאי נפרד בשם כלך הרמון (שמידע, 1982). החרמון הוא אחד משני המקומות ממנו תאר טיבו את כלך דו-דורי כחדש למדע. לכן חשוב היה להשוות את אוכלוסיות הנגב לאוכלוסיות החרמון. בסתיו שנת 2005 היתה פריחה רבה במורדות החרמון, ומהשוואה בינה לבין אוכלוסיות הנגב ורכס מעון התברר כי הן כמעט אינן שונות. האוכלוסייה המיוחדת הייתה דווקא אוכלוסיית ג'נין, שהוכחדה זה מכבר.

  • הצמח גדל לפנים ב-10 אתרים, ומהם נכחדו 6. כל אתרי עמק יזרעאל והשרון נכחדו בשל פיתוח או ריסוסים. בהר הנגב נכחד האתר ליד בורות הקצינים, ובתוך מצפה-רמון ובמישור הרוחות יש סכנה לקיומו בשל אימוני רכב. נשארו למעשה רק שתי אוכלוסיות גדולות – בנחל ניצנה עליון (ליד הצפלין), וליד בית-יתיר בשדה חרוש.
  • אוכלוסיית נחל ניצנה כוללת מאות פרטים, והיא נצפית כל שנה כפורחת ופורה. אוכלוסיית בית-יתיר שרויה בסכנה הכחדה, באיום של פיתוח.

לערוך סקר שדה למציאת כל אתרי כלך דו-דורי בהר הנגב וברכס מעון. לתחם ולנטר את אוכלוסיית נחל ניצנה ולהכריז על אוכלוסיית בית יתיר כשמורת טבע.

עשב רב שנתי המתפקד כצמח גלגל. גדל בעיקר באדמות עמוקות בסְפָר גבוה ובהרים במדבר. אנדמי ללבנט, ובישראל הוא שריד של צומח הרי הלבנט הגבוהים ומהווה מין פריפריאלי צפוני, הקשור לאוכלוסיות הגדולות בחרמון. נכחד מאדמות כבדות בשרון, בשומרון ובעמק יזרעאל בגלל פיתוח חקלאי, וצפויה לו סכנה בגלל הפרעות והרס בית-הגידול גם בדרום הרי יהודה ובחלק מהאתרים בהר הנגב.

שמידע, א. 1982. כלך הרמון. רתם 4: 32-39.