כֶּלֶךְ דָּנִין

Ferula daninii Zohary (1972)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Danin's Giant Fennel
שם ערבי
כאלח' (דאניני)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אנדמי (מערב-אירנו-טורני)
אתר מרכזי לשימור
נחל חווארים ליד שדה-בוקר, הר שגיא
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (3)
בינונית
% אתרים בשמורות
84.6

צמח רב-שנתי עשבוני, עם עמוד תפרחת זקוף המתנשא לגובה 50-100 ס"מ, ושורש שיפודי גדול ועמוק, האוגר מזון רב משנה לשנה. בתחילת החורף מצמיח השורש שושנת עלים גדולים שקוטרה 60-100 ס"מ. גודל העלה 40-60 ס"מ, והוא גזור שלוש פעמים לאונות רבות, קצרות ומחודדות. לעלי הגבעול נדן נפוח בצבע ירוק-צהבהב הדומה לכּוֹסִית. העלים רעילים. הפרחים זעירים, ערוכים בתפרחות צפופות צהובות דמויות סוכך, מואבקים על ידי זבובים וצרעות. בתפרחות המרכזיות הפרחים דו-מיניים, ואילו בתפרחות הצדדיות והמאוחרות הפרחים זכריים בלבד. הפרי דמוי מטבע מוארך ורקוע מגבו, אורכו 7-9 מ"מ ורוחבו 3-5 מ"מ. פורח במאי–יוני.

גדל בשלוש גלילות, כולן בנגב: הנגב הצפוני, הר הנגב והנגב הדרומי. רוב האתרים הם בהר הנגב, שם הוא גדל ב-7 אתרים לפחות: הר רומם, נחל חורשה, בורות לוץ, הר רמון, הר שגיא, מעבר ערוד קרני רמון ונחל אליאב. בשתי הגלילות האחרות הוא נדיר ביותר, וגדל בכל אחת מהן רק באתר אחד: בנגב הדרומי הוא נמצא בהר עריף; ובנגב הצפוני ידועות שלוש אוכלוסיות קרובות מעין מור ונחל חווארים. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

קרקעות חוואריות במדבר, לעיתים מדרון גירי אבני על תשתית של חוואר.

הצמח אנדמי לנגב בישראל.

יש בעולם 172 מיני כלך, והם נפוצים מאגן הים התיכון ועד מרכז אסיה. מוקד המגוון של הסוג הוא במרכז אסיה, שם גדלים 97 מינים, ובמזרח התיכון גדלים 55 מינים. זהו סוג אירנו-טורני אופייני, אך שלא כמו דרדר, בוצין וסוגים ערבתיים אחרים – מגוון המינים שלו באנטוליה קטן, ובכל טורקיה יש רק 17 מינים; באירופה 8 מינים בלבד; בארץ 7 מינים, 4 מביניהם גדלים גם באזור הים-תיכוני וגם בחגורת הסְפָר, ו-3 גדלים במדבר: כלך דנין וכלך נגבי בהר הנגב וכלך סיני בואדיות חוליים באזור ניצנה. כלך נגבי נחשב עד לא מזמן מין אנדמי להר הנגב, אך מתברר כי אין הוא מין עצמאי (שייך למין F.ovina ) והוא גדל גם בירדן באדום. לכן לא נכלל בתוך הצמחים האדומים. רבים ממיני הכלך הם צמחי מצוקים, כמו כלך מרוקני וכלך שומרוני, הגדלים בחבל הים-תיכוני. השורש המעובה העמוק מתאים את מיני הכלך לגדול בקרקע לא יציבה כמו בדרדרות אלפיניות ובמדרונות תלולים במדבר. כלך דנין שייך לקבוצה של כלכים עם נדני עלים דמויי כוֹסיות העוטפים את הגבעול. הוא משתייך לסריה ויקרית, הכוללת את כלך החרמון בדרדרות ענק במרומי מול-הלבנון והחרמון, כלך שומרוני במצוקים בשומרון ובמדבר יהודה, וכלך דנין מהווה את הקצה הדרומי של הקבוצה, החודר למדבר וגדל שם דווקא בחוואר ובגיר רך. בעבר תואר כלך שומרוני כמין אנדמי לשומרון, אך מחקר נוסף העלה כי הוא זהה לכלך מזרחי (Ferula entalis), הגדל בהרי מזרח טורקיה, אירן ועירק. אפשר לראות בשלושת מיני הקבוצה סריה ויקרית אשר הייתה לפנים, בתקופת סוף הפליסטוקן, טקסון אחד, ונדדה דרומה עד הר הנגב בתקופה קרה וגשומה יותר. עם התייבשות האקלים בהולוקן (שמידע, 1972, 1979, 2000) נקטעו אוכלוסיות טקסון האב של הכלך, נותרו מבודדות ועברו ספציאציה בהתאמה לבית-גידולה של כל אוכלוסיה.

  • הצמח נמצא ב-11 אתרים לפחות, שמרכזם בהר הנגב ובהר שגיא, ואין חשש חמוּר לפגיעה בהם.
  • אין מידע על גודל האוכלוסיות, אך ספרנו אוכלוסיות גדולות (מאות פרטים) במורדות הצפוניים של הר שגיא.
  • הצמח היבש אטרקטיבי, ומשמש לקישוט פרחים בחלונות ראווה.
  • רוב האוכלוסיות נמצאות בשמורת הר הנגב, אך אוכלוסיית שדה-בוקר, הנמצאת בשמורת מצוק הצינים, נתונה ללחץ מטיילים כבד.

מומלץ לתחם שתי אוכלוסיות (שדה בוקר והר שגיא), לנטר אותן וללמוד בהן את האקולוגיה והדמוגרפיה. יש להגן על האוכלוסיות של נחל חווארים מפני הרס מקרי של מטיילים. בהר הנגב חשוב לא להקים בסיסי צבא או ישובים על האוכלוסיות הצפופות.

צמח עשבוני רב-שנתי גבוה, נדיר ואנדמי לישראל, גדל בה רק בנגב. הסיכונים העיקריים הם לחץ מטיילים באיזור שדה בוקר וקטיף עמודי התפרחת היבשים למטרות קישוט. למרות שבהר הנגב אין חשש מיידי לפגיעה, חשוב להבטיח שבינוי והכשרת קרקע עתידיים לצרכים צבאיים או אזרחיים לא יפגעו באוכלוסיות.