זְהָבִית שָׁרוֹנִית תַת-מִין שָׁרוֹנִי

Gagea dayana Heyn et Dafni(1970), Chodat & Beauverd (1932)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Stolonous Gold-crocus
שם ערבי
בוטייט (אל-שרון)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מזרח-ים-תיכוני (התת-מין)
אתר מרכזי לשימור
שמורת בני ציון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
5.3
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
בינונית
% אתרים בשמורות
80.0

גיאופיט שגובהו 4-12 (2) ס"מ. הבצל כדורי, קוטרו 5 מ"מ והוא עטוף בשורשים מעובים. מהבצל יוצא עלה דקיק אחד, מרזבי בחתך רוחב, קוטרו 1 מ"מ והוא ארוך בהרבה מהתפרחת. גבעול-הפריחה קרח או שעיר מעט, לעתים חסר. חפי הפרחים סרגליים, ריסניים בשוליהם או קרחים. התפרחת דמוית סוכך דליל ובה 1-5 פרחים. עוקצי הפרחים שעירים לרוב. העטיף צהוב בצדם העליון של ששת עלי העטיף, ירוק ושעיר בצידם הגבי, והוא כוכבי בהיפתחו. אורך העטיף 10-15 מ"מ ורוחבו 2 מ"מ. אבקנים שישה, מעורים בבסיס הכותרת. לשחלה 3 מקצועות, עמוד העלי בודד, ארוך פי 1.5-2 מאורך השחלה. הפרי הלקט כדורי חסר צלעות, נושא זרעים משולשים רקועים. לפרחים ריח משמש, והם מציעים בעיקר אבקה לדבורים ולזבובי רחף. פורח בינואר–פברואר.

גדל כיום ובעבר רק בשתי גלילות במישור החוף – בשרון ובפלשת. בפלשת גדל בעבר בשלושה אתרים באזור תל-אביב ובית-עובד; בסקר המינים הנדירים נמצא בפלשת רק באתר בודד בשנת 1996-1997בגבעות נס-ציונה. בשרון היו ידועים עד שנות השבעים לפחות 8 אתרים, אך בסקר המינים הנדירים בשנת 1996-1997 נמצאו רק שלושה – בשמורת חרוצים, בשמורת הדסים וביקום. בעבר גדל בשמורות אודים (=שער פולג), ביתן אהרון ו"אירוס הארגמן" (בית-חנן). לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גדל בקרקע חול-חמרה במדרונות נטויים בשטחים שטופי שמש או חצי מוצלים, בין בני שיח של חברת מתנן שעיר ושמשון סגלגל או אזוביון דגול.

הזן אנדמי למישור החוף של דרום לבנון וישראל. המין תואר מביירות לפי פרט שאסף הבוטנאי דיי (Day) ב-1926. ב-1982, בעקבות מלחמת לבנון, התברר כי כל הצמחים של בתי הגידול החוליים אשר גדלו בעבר בדרום ביירות (כמו שיטה מלבינה), נכחדו כנראה. יוצא כי זהבית שרונית זן שרוני שרדה בעולם רק בישראל. גבעות בית עובד הוא האתר הדרומי ביותר של טקסון זה בעולם. הזן השני, זהבית שרונית זן הנגב, הוא טקסון מדברי הגדל בארצות שונות במזרח התיכון: מצריים, טורקיה, צפון עירק, אירן ואפגניסטן. במדבר של צפון אפריקה גדל מין קרוב מאוד– זהבית גרנאטלי, אשר קשה להבדילו מהמין שלנו. כלומר ככל הנראה (וגם לפי אמוץ דפני, שעיבד את הסוג בישראל) אפשר לראות ב"זן הנגב" טקסון מדברי רחב-תפוצה בחולות הסהרה והמזרח התיכון.

הסוג מונה 90 מינים באזור הים-תיכוני ובאזורים הממוזגים של אירו-אסיה. אופייני לזהבית בצל קטן הבנוי מגלד בשרני אחד בלבד, המתחדש כל שנה. בארץ 7 מינים ושלושה מינים נוספים בלעדיים לחרמון. זהו אחד הסוגים הבודדים במשפחת השושניים שצבע פרחיו צהוב. לאחרונה אוחד הסוג לוידיה עם זהבית, אך לא כל החוקרים תומכים בכך. ללוידיה פרחים ורדרדים. מעמדו הפורמלי של הטקסון הנדון כאן הוא "זן", אולם בעבר סברו אחרת: חן ודפני (1977; 1970) תיארו את הטקסון כתת-מין נפרד, וכך היה צריך להישאר לדעתו של דפני, וזאת משום שסימניו המבדילים מאוכלוסיות המדבר ברורים, יש לו בית-גידול שונה ואזור גיאוגרפי אלופטרי לחלוטין. מ. זהרי התכוון לתאר מין זה כחדש למדע, והוא אשר כינה אותו "G. sharonensis" על גליון עשבייה, אך נ. פיינברון לא קיבלה מעמד עצמאי זה בפלורה פלשתינה. במקרה חריג זה אנו מציעים להתייחס לזנים השונים של זהבית שרונית כאל טקסונים שונים, ולתת להם מעמד של תת-מינים.

  • מספר האתרים הצטמצם במהלך 60 השנים האחרונות (מ-10 ל-5) בגלל לחצי הפיתוח החזקים במישור החוף.
  • האוכלוסיות קטנות, לרוב פרטים יחידים או באוכלוסיות דלילות בנות עשרות עד מאות פרטים בכתמים של דונמים אחדים עד עשרות דונם.
  • התת-מין אנדמי לישראל, וסכנת הכחדתו בישראל היא הסכנה העולמית.

מומלץ לערוך סקר אתרים בכל מקום שנמצא בו בעבר ובכל המעונות ששרד בהם בית-גידולו בשרון ובצפון פלשת. זהו צמח קטן שקשה למצאו, והוא פורח בעונה מוקדמת מאוד. מומלץ לנטרו בשמורת בני ציון.

גיאופיט תת-אנדמי למישור החוף בישראל ולבנון, ששרד בישראל בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 בחמישה אתרים בלבד. בית-גידולו ואזור גידולו הם הרגישים ביותר בישראל להרס בגלל פיתוח. טקסון תת-אנדמי, אשר נכחד כנראה מאזור ביירות ולכן מעמדו כיום הוא כטקסון אנדמי במישור החוף בישראל בלבד. יש להתייחס אל ה"זן האנדמי" כאל טקסון עצמאי, ולתת לו עקב כך עדיפות לשימור.

דפני, א.1970. מחקר ביוסיסטמטי בסוג זהבית בישראל ובאזורים סמוכים. עבודת גמר, המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית בירושלים