דְּבֵקַת יְרִיחוֹ

Galium hierochuntinum Bornm. (1898)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Jericho Bedstraw
שם ערבי
דובייקה (א-ריחה)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אנדמי (מזרח-סהרו-ערבי)
אתר מרכזי לשימור
עין-קלט–עין-פואר
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
4 (4)
גבוהה
% אתרים בשמורות
8.8

עשבוני חד-שנתי עדין ונמוך, שעיר בכל חלקיו, הגדל לרוב בצורה משתרגת. גובהו 8-16 מ"מ, והוא מסתעף מבסיסו. הגבעול מרובע. עלי הבסיס אליפטיים, ערוכים 4 בדור; עלי התפרחת אזמליים, נגדיים. העלים העליונים בגבעול בודדים. שערות העלים פשוטות, לא מאונקלות כמו במינים אחרים של דבקה, ולכן הצמח איננו נתפס בקלות בבגדים ובשיער. הפרחים זעירים בצבע צהוב-חיוור, ערוכים בתפרחת דלילה מבודרת בת 3-5 פרחים, נטויה כלפי מטה, קצרה לרוב מהעלה שהיא יושבת בחיקו. עוקץ הפרח שווה באורכו לאורך הפרח. הכותרת גלגלית, עם 4 אונות ו-4 אבקנים, קוטרה 2 מ"מ והיא חסרת צינור-פרח. הפרי דו-זרעון דמוי שני כדורים צמודים, בזן הנפוץ הפרי שעיר מאוד, אך יש זן שפריו קרח.

זהו מין שנמצא לראשונה ביריחו על ידי בורנמילר בשנת 1898. גדל בארבע גלילות הגובלות זו בזו: הבקעה, סְפָר שומרון, מדבר יהודה וחוף ים המלח. למעשה מצומצמת תפוצתו רק לרצועה באורך של 75 ק"מ מאזור הג'יפטליק בבקעה ועד אזור שפך הקדרון בים המלח. הצמח גדל בחלק התחתון של המדרונות היורדים מהרי יהודה הצפוניים והרי שומרון הדרומיים לבקע. מכאן שתחום תפוצתה המוגבל חותך 4 גלילות שונות, אך בכל גלילה הוא מאכלס רק שטח קטן. אתרים חשובים שהמין נאסף מהם: אום-זוקא, מעלה-אפרים, אנדרטת הבקעה, יריחו, ואדי קלט, עין פרת, מישור אדומים, מעל קומראן, ראס פשחה וחרבת מזין. בפלורה פלשתינה נתון הצמח גם מהערבה, אך אין לכך עדות. אצל דנין (2004) נתון גם מעמק הירדן העליון, אך אין לכך עדות. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

צל סלעים במדרונות תלולים וגיאיות בחגורה התחתונה החמה של האשדות היורדים לבקע ים המלח.

אנדמי לישראל וירדן. בירדן תפוצתו המדוייקת אינה ידועה, תחומו משתרע באיזור שמואדי שועייב ועד קניון הארנון (דנין, 2004). נתון גם מאדום, על פי (Baierle (1993.

על הסוג דבקה – ראה דבקה זנובה. דבקת יריחו היא מין אנדמי נדיר, שהתמיין כנראה מדבקת יהודה בקניונים החמים של מדבר יהודה, מואב וסְפָר השומרון. שני המינים דומים מאוד בשעירות הרכה של כל עלוות הצמח. אך בעוד שבדבקת יהודה ערוכים העלים בדורים בני 4-8 עלים, הרי בדבקת יריחו מספר העלים בכל דור הוא שניים או ארבעה. העלה של דבקת יהודה רחב, דמוי ביצה או אליפסה, העלה של דבקת יריחו צר. בואדי קלט אפשר לראות את שני המינים: בחלק העליון גדלה דבקת יהודה ובחלק התחתון דבקת יריחו. כאשר שני המינים גדלים בחפיפה אין צורות ביניים. פינברון ( 1976) מחלקת את המין לשני זנים: זן יריחו, בו הפרח ועוקצו שעירים ולפרי שערות לבנות זיפניות ארוכות המכסות את הפרח; וזן "פפילוזי", שהפרח ועוקצו קרחים בו ופרודות הפרי מכוסות בליטות זעירות דמויות פטמות. לגבי הכורוטיפ הלכנו בעקבות פינברון 1976 וכתבנו "מזרח-סהרו-ערבי", משום שהדבקה גדלה באזור מרחב ים המלח, ששולטת בו צמחייה סהרו-ערבית (=מדברית). אולם אצל גרינברג-פרטיג (1966) ואצל זהרי (1973) מיוחס לדבקת יריחו כורוטיפ מערב-אירנו-טורני, כי היא קשורה סיסטמטית למינים אירנו-טורניים. חוקרים אלה מדגישים יותר את ההבט של המוצא בקביעת הכורוטיפ של מין ביולוגי.

  • לא נעשה סקר צמחים נדירים בתחום התפוצה של המין, ומסיכום נתונים קיימים עולה כי הוא גדל ב-15 אתרים ב-4 גלילות קרובות.
  • ברוב האתרים אינו מוגן. מוגן רק בואדי קלט ובשמורת אום-זוקא,

אין מידע

מומלץ לערוך מיפוי שדה של אתרי הדבֵקה בחוף ים המלח, בבקעה ובסְפָר שומרון. מומלץ לתחום שני אתרים, בואדי קלט וליד אנדרטת הבקעה, לפקח בהם על הרעייה ולנטר דמוגרפית את האוכלוסיות.

מין חד-שנתי של דבקה, אנדמי לישראל ולירדן, אשר תואר למדע מפתח ואדי קלט ליד יריחו. אזור תפוצתו בעולם מצומצם ביותר, וכולל רק את המדרונות היורדים לצפון ים המלח ולבקעה התחתונה משני צידי הבקע. האוכלוסיות קטנות, אך ערך פגיעוּתו קטן כי הן גדלות בין סלעים, מצוקים וגאיות עמוקים שהנגישות אליהם קשה. גם האטרקטיביוּת שלו אפסית. מומלץ כצמח אדום בעיקר משום היותו מין אנדמי שתחום תפוצתו קטן ביותר, והוא מאפיין את כלל הביוטה (הייחודית בקנה מידה עולמי) של אגן ים המלח.