דְּבֵקָה שְׂרוּעָה

Galium humifusum M. Bieb. (1808)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
ד.פושטת
שם נרדף
Asperula humifusa
שם אנגלי
שם ערבי
דובייקה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
לח
מזרח-ים-תיכוני ואירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
יריחו
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
 
נכחד
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
0 (1)
אין מידע
% אתרים בשמורות
No Data

צמח עשבוני רב-שנתי, קרח או שעיר, גדל לרוב בצפיפות, משתרג, גובהו 40-100 ס"מ. יש שהצמח קטן, צפוף ונמוך; ויש שהוא מטפס על פני גדרות או צמחים אחרים ואז הוא מגיע לגובה וגודל ניכרים. הצמח משחיר בהתייבשו. הגבעול מרובע, חלק, לרוב שרוע, נושא דורים בני 6-8 עלים, ובראשו תפרחת צפופה ומכונסת. עלי התפרחת דומים לעלי הבסיס אך מעט קטנים יותר. העלים סרגליים, מחודדים בקצה, ערוכים בדורים, ואינם דביקים כעלי יתר מיני הסוג. שפת העלה מגולגלת לאחור ומחוספסת. העלים התחתונים מופשלים מטה. התפרחת חסרת חפים, מורכבת מפרחים רבים הערוכים במכבד צפוף. עוקצי הפרחים דקיקים, שווים לגודל הפרח או ארוכים ממנו במקצת. הפרח דו-מיני, פעמוני, צבעו צהוב-חיוור, צינורו קצר (1-2 מ"מ) וכותרתו עשויה 4 אונות משולשות. קוטר הכותרת 3 מ"מ. בקצה אונת הכותרת חוד ארוך כאורך צינור הכותרת ואף יותר. הפרי זוג פרודות קרחות, כל אחת עם זרע אחד. הפרודות עשויות שני חצאי כדור מחוברים. פורח במשך כל הקיץ מיוני ועד ספטמבר.

גדלה בעבר רק בגלילת הבקעה. אהרון אהרונסון אסף אותה ביריחו בשנת 1908 וגם דינסמור מצא אותה באזור בשנת 1929 (או ביריחו או לאורך הירדן ?). בעשביית ירושלים ישנו גליון עשבייה מהחצבני שאספה גבריאלית ב-1929 ב"עמק דן", לכן כתוב במגדירים ובפלורה פלשתינה – "גדלה בעמק החוּלה". אך קרוב לוודאי שזהו איסוף ממעיינות החצבני בדרום לבנון (האזור היה ב-1929 בתחומי סוריה). בכרך המפות של פלורה פלשתינה (דנין 2004) נתון המין על פי ספרות גם מהגולן. נדגיש כי מאז קום המדינה לא נמצאה הדבקה השרועה בישראל, גם לא לאחר 1967. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מעיינות, תעלות מים ושולי טרסות מושקות כל השנה. באדום זהו צמח משוכות לאורך טרסות מושקות ותעלות מים.

מזרח הים התיכון ומערב אסיה: יוון, טורקיה,סוריה ולבנון, עירק, אירן, טרנס קווקז, פקיסטן, הודו, דרום רוסיה, קרים ומרכז אסיה. בירדן נאסף באדום במספר מעיינות ליד טפילה ליד שובק ובאזור פטרה, וכן פעם אחת ברמת כרך אשר בדרום מואב. בואדי מוסה, הוא הנחל והעמק היורד אל פטרה העתיקה, גדלה אוכלוסייה גדולה המפוזרת לאורך מאות מטרים של תעלות מים ומשוכות בין טרסות מעובדות המושקות ממעיינות אחדים ובראשם עין מוסה, ברום 950-1250 מטר. בשנים האחרונות (משנת 1998) נעשו עבודות ביוב בערוץ הואדי והוא יבש לחלוטין. הצמח נדיר ביותר גם באתר הארכיאולוגי של פטרה וגדל בקניון הסיק.

על הסוג – ראה דבקה זנובה. לצמח צינור כותרת דומה לזה המאפיין את הסוג חספסנית, ואכן בעבר נחשב המין על הסוג חספסנית (Asperula humifusa). אולם צינור הכותרת של הדבקה השרועה קצר, ולכן מקובל כיום לשייכה לסוג דבקה. החוקר נבלק תיאר שני זנים של דבקה שרועה (פיינברון, 1976), זן קרח הגדל בואדי מוסה ליד פטרה באדום וזן שעיר אשר תואר מקורדיסטן ואשר הפרט מהחצבני יכול להשתייך אליו. המין שייך לקבוצה של מיני דבקה רב-שנתיים שפרחיהם לבנים ולהם צינור כותרת קצר (כלומר שהכותרת דמויית פעמון ולא דמויית גלגל כמו בשאר מיני הדבקה). בארץ מוכרים מקבוצה זו דבקת הנחלים, הגדלה במקווי מים בעמק החוּלה, ודבקה משחירה ודבקה אמיתית הגדלות בחגורה הכרקוצית (טרגקנטית) בחרמון. דבקה שרועה קרובה לדבקת הנחלים במורפולוגיה וכן בבית-הגידול; על פי פלורה פלשתינה יש לדבקת הנחלים כותרת לבנה ואונותיה חסרות חוד, בעוד בדבקה שרועה צבע הכותרת צהוב-חיוור ואונותיה מסתיימות בחוד ארוך. בדבקה שרועה משחירים הצמחים אחרי הייבוש, בעוד שבדבקת הנחלים הם נשארים ירוקים.

  • נכחד מהארץ לפני קום המדינה. היה ידוע רק מאזור יריחו.
  • בית-גידולו – מעיינות ותעלות השקיה מסורתיות – מועד לחיסול תוך מעבר לחקלאות מודרנית וריסוסים.

מומלץ להשיב את הדבקה השרועה ליריחו או לבית-גידול אחר שופע תעלות מים בתחום חגורת הסְפָר או בחלק היובשני של האזור הים-תיכוני (עמק החוּלה או כנרות). אפשר בקלות לאסוף זרעים ולגדל צמחים במשתלה מהאוכלוסייה הגדולה של פטרה.

צמח עשבוני משתרג של משוכות ותעלות מים. מין נדיר ביותר, אשר גדל לפנים רק באתר אחד, ביריחו בדרום הבקעה. נכחד מארצנו עוד לפני מלחמת העצמאות. שכיח בתעלות מים בואדי מוסה אשר בפטרה, משם אפשר להשיבו לישראל.