דְּבֵקַת פְּלֶשֶׁת

Galium philistaeum Boiss.(1828)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. לחץ כאן למעבר לגרסת הספר.


שם נרדף
דְּבֵקָה שְׂעִירָה
שם נרדף
G. lasianthum Eig
שם אנגלי
Philistean Bedstraw
שם ערבי
דובייקה (פלשתיני)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אנדמי (מזרח-ים-תיכוני)
אתר מרכזי לשימור
שמורת בני ציון, אילנות מזרח
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
5.3
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
4 (4)
גבוהה
% אתרים בשמורות
9.1

צמח חד-שנתי עדין מסתעף מאוד, גובהו 10-20 ס"מ. העלים סרגליים, ערוכים 6-8 עלים בדור, בראשם חוד זעיר ושפתם כפופה אחורה. עלי הבסיס אליפטיים-סרגליים ואילו עלי התפרחת סרגליים צרים. התפרחת מכבד צפוף הבנוי מפרחים רבים, הנישאים על גבעולים דקיקים הארוכים מהעלים המלווים. אורך עוקץ הפרח כאורך הפרח עצמו. הכותרת בצבע צהוב-קרם, ארוכה מהשחלה, ולה ארבע אונות מחודדות ושערות פזורות בצידה החיצוני. הפרי בנוי משתי פרודות חצי-כדוריות בקוטר 2 מ"מ. הפרי ועוקצו, וכן גם חלקים אחרים של הצמח, מכוסים לרוב שערות צפופות. הצמחים משחירים בייבוש. פורח מסוף מרס ועד סוף אפריל.

הצמח היה ידוע בעבר רק מגלילות מישור החוף: עמק עכו, השרון, פלשת ורצועת עזה (איסוף בודד של אייג משנת 1924). כמו כן שמור איסוף בודד (משנת 1954) מדורות, מעט דרומית לנחל שקמה. בגלל איסוף זה נכלל הצמח במגדירים ובפלורה פלשתינה גם בגלילת הנגב הצפוני. כמו כן נאסף ב-1983 בשמורת ניר-עם. המין היה ידוע לפנים במקטע גדרה–גן-יבנה–צומת-פלוגות, אך בסקר המינים הנדירים (בשנות ה-90 של המאה ה-20) לא אותר באזור זה, וכן לא אותר באזור דורות וארז, שם נאסף לפנים. גם בעמק עכו, שם נאסף בחוף בצת עד 1983, לא אותר הצמח בשנות התשעים. בסקר צמחים בסכנת הכחדה ב-2014 לא אותר המין צפונית ליער אילנות, אך ב-2016 נצפה המין גם באביחיל. בסקר שערך עוז גולן, אותר הצמח במשארי שדות באזור רוחמה והוא אותר שם גם בסקר צמחים בסכנת הכחדה ב-2015 (האתר הדרומי ביותר של המין). לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

חולות מיוצבים וכורכר, במיוחד בקרקעות חמרה במישור החוף.

המין אנדמי לישראל וגדל בה רק במישור החוף, מנתניה (אביחיל) ועד רוחמה (ואולי גם עד רפיח ברצועת עזה). ביארלה (1993) נותן אותו משמורת דנא באדום.

דבקת פלשת קרובה סיסטמטית ודומה מאוד לדבקת ירושלים. שתיהן שייכות לקבוצה של מיני דבקה חד-שנתיים עם עלים מרובים בכל דוּר (מעל 4) וצורת עלה סרגלית; שפת העלה גלולה לאחור, ואורכו גדול פי 8–3 מרוחבו המקסימלי. על הקבוצה נמנים בישראל דבקה דקיקה, דבקה סורית, דבקת ירושלים ודבקה זנובה. דבקה זנובה הוא מין נדיר של אדמות עמוקות בצפון הארץ, הוא מאופיין בעלי כותרת המסתיימים בחוד ארוך מאורך עלה הכותרת. דבקה פלשת דומה לדבקה דקיקה בגבעולים הדקיקים, אך כותרת דבקה דקיקה קרחת וצבעה ארגמן, ועוקצי הפרחים ארוכים מאוד. בואסיה הכליל את דבקת פלשת כזן של דבקת ירושלים, אך פינברון (1976) חושבת שאלה שני מינים עצמאיים. לדבקת פלשת שתי צורות: צורת philistaeum, שפריה נושא שערות לבנות מאונקלות בראשן; וצורת calvescens, שפריה מגומם ושערותיו מעטות והדוקות. הפירות של דבקת-ירושלים קרחים בדרך-כלל לחלוטין (בזן הנפוץ יש פרטים עם פרי שעיר מעט, עובדה המבלבלת את מעמדה הסיסטמטי העצמאי של דבקת פלשת).

  • צמצום בית-הגידול עקב היעלמות השטחים הטבעיים והפתוחים של חולות וקרקעות ממוצא חולי במישור החוף הוא גורם הסיכון העיקרי.
  • בכתם מקומי גדלים עשרות עד מאות פרטים. האוכלוסיות בכתמים מקוטעות עקב הקיטוע הכללי של בתי-גידול חוליים טבעיים במישור החוף.
  • מספר האתרים הכללי שהמין גדל בו הצטמצם ב-40 השנים האחרונות עד למחצית (מ-42 ל-22). רוב האוכלוסיות מונות עשרות פרטים, ובכמה אתרים נספרו גם מאות פרטים. רוב אוכלוסיות השוליים של דרום פלשת ורצועת עזה (פרסה, בע"פ) נכחדו.
  • המין אנדמי לישראל והכחדתו מן הארץ היא הכחדה עולמית.
  • המין גדל בשמורות הטבע תל יצחק, חרוצים ונחל פולג.

ניטור אוכלוסיות אילנות מערב ויער קדימה (האוכלוסיות הגדולות ביותר, מונות מאות פרטים, ולכן מוצעות כאתרים מרכזים לשימור).

מין חד שנתי נדיר של קרקעות חוליות במישור החוף, השרוי בסכנת הכחדה עקב אובדן מתמשך של בתי-הגידול הטבעיים. חשיבות שימורו נגזרת מהעובדה שזהו מין אנדמי לישראל, ומכך שקצב פגיעתו והכחדת בית-גידולו גדול. אוכלוסיות קיסריה ונורדיה הוכחדו לגמרי עקב פיתוח לבינוי. זהו אחד הצמחים האנדמיים היחידים למישור החוף אשר תחום תפוצתם מוגבל לישראל, ואין הם "חורגים במקצת" לבתי-גידול דומים בחוף דרום לבנון ו/או בסיני.