דְּבֵקַת הַנְּחָלִים

Galium rivale (Sm.) Griseb. (1844)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
Asperula rivale
שם אנגלי
River Bedstraw
שם ערבי
דובייקה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
שמורת תל דן ועין דבשה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (3)
גבוהה
% אתרים בשמורות
40.0

צמח עשבוני רב-שנתי, קרח או שעיר, הגדל לרוב בצפיפות וגובהו 60-120 ס"מ. הצמח משתרג ומטפס לרוב על פני צמחים אחרים בגדות נחל, ואז הוא מגיע לגובה וגודל ניכרים. הגבעול מרובע, עם שעירות זיפנית זעירה בצלעותיו, נושא דורי עלים בני 6-8 עלים, ובראשו תפרחת דמוית מכבד דליל ומרווח. העלים סרגליים מחודדים בקצותיהם, ערוכים בדורים. שפת העלה מגולגלת לאחור ומחוספסת (זיפיה זעירים מאונקלים). עוקצי הפרחים דקיקים, אורכם 1-3 מ"מ והם מפושקים. הפרח דו-מיני, פעמוני, צבעו לבן, צינורו קצר (1-2 מ"מ) וכותרתו מורכבת מ-4 אונות משולשות, קוטרה 2 מ"מ. בפרי זוג פרודות קרחות, בכל אחת זרע אחד. הפרודות עשויות שני חצאי כדור המחוברים כתאומים. גודל הפרי 1.5-1.7 מ"מ, פניו מגורגרים. פורח במשך הקיץ מיולי ועד אוקטובר.

גדל כיום בשתי גלילות צמודות זו לזו גיאוגרפית – בעמק החוּלה ובמורדות הגולן הצמודים אליו: בעמק החוּלה גדל ביותר מעשרה אתרים המרוכזים בשני מקטעים: מקטע בניאס–שמורת תל דן–נחל שניר (חצבאני); ומקטע גונן -– עין דבשה -– נחל גילבון. נמצא גם בעין ברכה (1991). על פי ייבושי עשבייה מסתבר כי בעבר היה שכיח הרבה יותר בעמק החוּלה. בגולן גדל בנחלים שופעי מים היורדים לעמק החוּלה ולבקעת בית-ציידה – נחל גילבון, נחל זוויתן, נחל סמך ונחל אל-על. בנחלים אלה הוא נדיר מאוד, ודווח רק על פרטים בודדים. מעניין שהמין לא נאסף בבקעת בית-ציידה עצמה! המין נאסף פעמיים בעמק בית-שאן ליד כפר-רופין וטירת צבי בשנים 1964-1976. כל ניסיונותינו למצוא מין זה בעמק בית-שאן העלו חרס, ולכן אנו חושבים שהמין נכחד במקום. בחרמון נאסף המין פעמיים בגבעה מעל הבאניאס ובנחל גובתא ברום 600 מטר. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

משוכות בשולי מעיינות וגדות נחלים.

מין רחב-תפוצה, הגדל בכל דרום אירופה ומערבה (כולל את כל ארצות הים התיכון הצפוניות), טורקיה, הקווקז, אירן, מרכז אסיה, מערב סיביר. תואר מיוון.

הסוג דבקה כולל 300 מינים של צמחים עשבוניים שגבעולם מרובע, והם נפוצים בכל יבשות העולם, מרוכזים בעיקר בעולם הממוזג, באירופה (141 מינים) ובאגן הים התיכון. טורקיה עשירה ביותר במיני דבקה – 101 מינים. המין שייך לקבוצה של מיני דבקה רב-שנתיים שפרחיהם לבנים ולהם צינור כותרת קצר (=הכותרת דמויית פעמון ולא גלגל כמו לשאר מיני הדבקה). בארץ מוכרים מקבוצה זו דבקת שרועה ודבקה משחירה הגדלה בחגורה הכרקוצית (טרגקנטית) בחרמון. דבקה שרועה קרובה לדבקת הנחלים במורפולוגיה וכן בבית-הגידול; על פי פלורה פלשתינה יש לדבקת הנחלים כותרת לבנה ואונותיה חסרות חוד, בעוד בדבקה שרועה צבע הכותרת צהוב-חיוור ואונותיה מסתיימות בחוד ארוך. בדבקת שרועה הצמחים משחירים אחרי הייבוש בעוד בדבקת הנחלים הם נשארים ירוקים. כמו כן רק בדבקה שרועה העלים מופשלים מטה. תפרחת דבקת הנחלים יותר מרווחת ופחות צפופה מזו של דבקה שרועה.

  • הצמח גדל לפנים לפחות ב-30 אתרים, וכיום ידועים רק 21 מהם. מספר הגלילות הצטמצם משלוש לפני חמישים שנה לשתיים כיום.
  • רוב האתרים נמצאים בתוך שמורות הטבע של עמק החוּלה והגולן, אך ישנה התרשמות של הבוטנאים והפקחים שהצמח הפך נדיר מאוד בשתי הגלילות, והסיבה לכך אינה ברורה.
  • בית-גידולו של הצמח נתון בהרס מתמיד בגלל התמעטות חריפה בכמות המים הזורמים והתייבשות של הנחלים.
  • ככל הנראה אינו בסכנת הכחדה עולמית.

מומלץ לעשות סקר מפורט בעמק החוּלה ולמפות את אתרי הגידול של דבקת הנחלים ולאמוד את גודל האוכלוסיות. במסגרת זו יש לחקור את היחסים בין המין הנידון לבין דבקת הירדן והדבקה השרועה, ולברר אם גם מינים אלה גדלים באזור. מומלץ לנטר שתי אוכלוסיות, האחת בשמורת תל דן והשנייה בעין דבשה.

צמח משתרג מטפס על צמחי הגדה וצמחי סבך הביצה. נדיר מאוד, פריפריאלי, גדל רק בעמק החוּלה. נכחד משאר הגלילות שגדל בהן בעבר. מקווי מים, שהם בית-גידולו, נמצאים בהרס מתמשך ומתייבשים. דבקת הנחלים מהווה דוגמא מצויינת לצמח צפוני אירו-סיבירי המגיע בישראל לקצה הדרומי של תחום תפוצתו העולמי, אוכלוסיותיו הולכות ונכחדות בעיקר בגלל השמדת בית-גידולו.