צַלְעַן הַגָּלִיל

מוגן

Gonocytisus pterocladus (Boiss.) SP.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
חלקת הצלען ליד חניתה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
% אתרים בשמורות
37.5

שיח זקוף ודליל שגובהו 1-3 מ'. בנופו הכללי ניכרים ענפים זקופים, מעוצים כגזעים בצבע לבן-מאפיר. בחלקם העליון נושאים הענפים גושי גבעולים ירוקים, דקים ורותמיים. הגבעולים הצעירים משולשים בחתך הרוחב ולהם צלעות בולטות, כמעט ככנפיים. העלים קטנים, מלבד העליונים ביותר. הם תלתניים ועלעליהם מוארכים. התפרחות נישאות בראש הגבעולים כשיבולים מוארכות בעלות פרחים רבים קטנים וצהובים. לפרח יש גביע קטן, ירקרק, בעל חמש שיניים זעירות. הכותרת הצהובה פרפרנית, אורכה כסנטימטר. המפרש שווה באורכו לסירה ולמשוטים, המעורים בבסיסם בצינור האבקנים. כל האבקנים מאוחים בזיריהם לצינור סגור ומאבקיהם בעלי ריסים בראשם ובבסיסם. התרמיל מעוין קצר פחוס, בעל שפה דקיקה, מכיל 1-2 זרעים. צלען דומה מאוד בנופו הכללי לאחירותם החורש. לעיתים הוא גדל בתוך סבך של צמחי אחירותם. הוא נבדל ממנו בנופו הדליל יותר, בתפרחות דמויות שיבולים בעלות פרחים קטנים, בפריחתו המאוחרת יותר ובצורת הפרי. פורח בקיץ: (מאי) יוני-יולי(אוגוסט).

גדל בעשרה אתרים בגליל העליון המערבי בלבד, ברכס הסולם במקטע חניתה-תרשיחא במקומות הבאים: בצידי הכביש העולה לחניתה (בשולי חורשת אורן נטועה ובמדרון מערבי של חורש צפוף על קירטון מתקופת הקנומן); בהר מנור, בהר אוכמן (גם שם על קירטון), בנחל כזיב ליד עין-טמיר, בשמורת בלטון, מערבית למעיליה, מערבית לתרשיחא ומערבית לנחל שעל. האוכלוסייה הגדולה ביותר מצויה במקטע חניתה. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

קירטון וחוואר באזור ים-תיכוני גשום עד רום 800 מ'. בדרום לבנון הוא שולט בשטחי קירטון חשוף במדרונות תלולים בחברת אורן קפריסאי, אך בגליל מלווה את חברת אורן ירושלים.

התפוצה מזרח ים-תיכונית - מהרי אמנוס שבדרום מזרח טורקיה, דרך האזור הים-תיכוני בסוריה ולבנון ממערב לקו פרשת המים, עד צפון הגליל העליון המערבי.

הסוג צלען שייך ל"שבט הרתמה" במשפחת הפרפרניים. בשבט זה כלולים שיחים שרובם קוצניים ומרכז תפוצתם ים-תיכוני. בפרח כל זירי האבקנים מאוחים בחלקם התחתון לצינור סגור. על השבט נמנים כמה מהנפוצים שבצמחי ישראל: קידה שעירה, אחירותם החורש, רתמה קוצנית ורתם המדבר. בסוג צלען שני מינים הגדלים במזרח אגן הים-התיכון, ממערב טורקיה ועד ישראל. המין צלען "טורקי" G. angulatus, אנדמי לטורקיה, וגדל שם באזור הים-תיכוני. צלען הגליל מחליף אותו מהרי האמנוס דרך מערב סוריה ולבנון ועד הגליל העליון. הסוג צלען קרוב מאוד לציטיסוס (Cytisus) המונה כ-50 מינים ונפוץ מאוד בארצות הים התיכון, אך לא בישראל. צלען נבדל ממנו במאבקים שהם בעלי שעירות ריסנית בבסיסם ובראשם, לעומת מאבקים קרחים בכל קבוצת המינים הקרובה לציטיסוס.

  • הצמח ייחודי בארץ לגליל העליון המערבי על מצע קירטון וחוואר. מספר האתרים קטן, אך נראה יציב למדי לפי שעה.
  • הפרטים גדלים בתוך האתרים במפוזר, אך בכתמים קטנים. האתרים עצמם סמוכים זה לזה במקטע אחד שאורכו כשבעה ק"מ. רוב האוכלוסיות קטנות והאוכלוסייה הגדולה ביותר באזור חניתה מונה רק 300 פרטים.
  • פוריות הצמח גבוהה והצמח מייצר זרעים גם בהאבקה עצמית. לאחר פתיחת הפירות בסוף הקיץ ובסתיו הזרעים נופלים ליד צמח האם. זרעים מהאוכלוסייה של חניתה נבטו בהצלחה רבה במשתלה (מ. רון - מידע אישי). בטבע לא ידוע לגבי התחדשות מנביטה.
  • מרבית האוכלוסיות גדלות באתרים בלתי נגישים ולכן אינן צפויות להיפגע מפיתוח. גם אוכלוסיית חניתה קרובה מאוד ליישוב ומצויה בשולי כביש ואזור בנוי, אך קשה כרגע לגישה. עם זאת, חלק מאוכלוסיית חניתה מצוי בשטח עם פוטנציאל גבוה לפיתוח. הצללת יער האורן הנטוע בחניתה עלולה להביא להתנוונות השיחים.
  • המין מוגן בחוק. חלק קטן מהצמחים בחניתה מצוי בתחום שמורת טבע, אך רוב הפרטים אינם נמצאים בתחום השמורה. האתרים בהר אוכמן והר מנור מצויים בתחומי שמורות טבע.

מומלץ לנטר את המין בכל האתרים בהם הוא ידוע, כדי לוודא שמספר הפרטים שלו לא נמצא בנסיגה. בחורשות האורן בחניתה כדאי לדלל בקביעות את העצים ולאפשר את התפתחות השיחים. לאור קלות הריבוי וההתפתחות המהירה, מומלץ לגדלו בגני מקלט ולהשתמש בו לגינון בישובים המצויים בסמוך לאתרים הטבעיים כצמח נוי הפורח בקיץ. יש לשקול הגדלת מספר הפרטים באוכלוסיות הטבעיות על ידי נטיעה.

שיח רותמי גבוה הגדל רק על קירטון וחוואר בגליל העליון המערבי במקטע אחד, במספר מצומצם של אתרים. הסיכון נובע מנדירותו, מהממדים הקטנים של האוכלוסיות, מהתנוונות בצל עצי אורן ומפיתוח עתידי בחלק מהאתרים. הגדרתו כמין אדום נובעת גם מהיותו אטרקטיבי ומהיותו של הגליל העליון המערבי אזור קיצון דרומי של תפוצתו.

גליל, י. 1980. "צלען הגליל - צמח הזקוק להגנה". בתוך: ידעיה, מ. (עורך), במערבו של הגליל - קובץ בוטאני. הוצאת החוג האזורי ליד"הא - גליל מערבי. כהן ע. ושמידע, א. 1992 - צלען הגליל. "טבע וארץ", 249 (5): 40-42. כהן,א. וא.שמידע, 1992, ספר המידע האדום - צמחים נדירים בישראל, כרך א' - הצמחים הנדירים של הגליל העליון. רשות שמורות הטבע, החברה להגנת הטבע.