יַשְׂרוּעַ מְאוּגָד

Hemarthria altissima (Poir.) Stapf & C. E. Hubb. (1934)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
H. fasciculata
שם אנגלי
Lompo Grass
שם ערבי
זומייר
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
אחו גונן, אגמון החוּלה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (7)
בינונית
% אתרים בשמורות
33.3

עשב רב-שנתי גבוה (60-80 ס"מ), המשתרע או גדל בצורה זקופה ויוצר אחו צפוף. כל חלקי הצמח קרחים. התפרחת עשויה שיבולים אחדות הסדורות אגודות-אגודות. השיבוליות ערוכות זוגות-זוגות בתוך שקעים של ציר השיבולת. אחת מכל זוג שיבוליות נושאת גלומה אחת (הגלומה השנייה התנוונה), ולאחת שתי גלומות חופשיות. הגלומה הבודדת מעורה בציר השיבולת. כל הגלומות מחודדות. הפרח התחתון מנוון, והפרח העליון דו-מיני. המוצים שקופים. בפריחה הגלומות מתפשקות בזוית אלכסונית לגבעול. פורח מאפריל עד דצמבר, שיא הפריחה בקיץ.

גדל בעבר בגלילות הבאות: פלשת, השרון, חוף הכרמל, עמק עכו ועמק יזרעאל, ונחשב לצמח מצוי במקווי-מים. בכל הגלילות הללו נאסף הצמח בשנים 1925-1942 באתר אחד או שניים בלבד. כל הגלילות הללו נבדקו בסקר המינים הנדירים בשנים 1992-1996 והישרוע לא אותר בהן. הוא ידוע כיום רק בעמק החוּלה ובבקעת כנרות. נתון גם מהגליל העליון, אך הרישום בפלורה פלשתינה ובמגדירים מבוסס על איסוף משנת 1935 ליד תל-חי, כלומר למעשה בשולי עמק החוּלה. בבקעת כנרות נאסף המין ליד דגניה בשפך הירדן (1925) ובבטיחה בשנת 1981. גם בגלילה זו המין נדיר ביותר. הצמח נתון מפלורה פלשתינה בגולן, אך אין לכך סימוכין. הגלילה היחידה שהישרוע היה שכיח בה בעבר, ועדיין אפשר לפגוש אותו בה כיום, היא עמק החוּלה: בעבר הוא נאסף משמונה אתרים, רובם בביצת החוּלה ובשוליה, וכיום אפשר למצאו באחו גונן, בעינן ובשמורת תל-דן. בגלילה זו לא נעשה סקר מינים נדירים ולכן סביר שיימצאו עוד אתרים. יוצר דשא גבוה (20-40 ס"מ) בדומה לפספלון דו-טורי אך עליו חבים יותר ומראהו גס. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מקווי-מים, אחו לח בשולי פלגים ותעלות מים.

תפוצתו רחבה ביותר באגן הים התיכון, באפריקה ובמערב אסיה: האיים הקנריים, ספרד, איטליה, סיציליה, טורקיה, הקווקז, קפריסין וכל ארצות צפון אפריקה. באפריקה –צ'אד, דרום-אפריקה ומזרח אפריקה. מציאותו בניו-זילנד, אוסטרליה ואמריקה הטרופית נובעת מהגירה חדשה. במזרח התיכון המין גדל בכל גלילות הנילוס, בצפון מזרח עירק, בצפון טורקיה ובמערבה. אינו מופיע בלבנון וסוריה, ומציאותו בערב לא בטוחה.

הסוג כולל 10 מינים, אשר עיקר תפוצתם באזורים טרופיים של אסיה ואפריקה. במזרח התיכון גדל מין אחד, שהוא המין הצפוני ביותר מבין מיני הסוג. הישרוע המאוגד נראה דומה בתפרחתו המקושתת, שבה שקועות השיבוליות בציר הגבעול, לסוגים דק-זנב, גלימה וזון, אך הוא אינן קרוב להם. הישרוע שייך בדגניים לשבט הזקנניים וקרוב לסוג מצמרת, הגדל בארץ רק באזור אילת. זהו שבט טרופי, שעיקר תפוצתו בסוואנות יבשות של מזרח אפריקה.

  • בעבר גדל הצמח בשבע גלילות ב-22 אתרים, מהם הוא שרד כיום ב-6 אתרים בשתי גלילות בלבד. זהו קצב הכחדה חמוּר ביותר.
  • אין מידע על גודל האוכלוסיות, מכיוון שבכל הגלילות שנעשה בהן סקר מינים נדירים הוא נכחד, ובעמק החוּלה ובבקעת כנרות עדיין לא נעשה סקר.
  • הצמח גדל כיום בשמורת אחו גונן ובשמורת תל-דן.

עריכת סקר שדה לאיתור אוכלוסיות הישרוע בכל בקע הירדן. שיקום אחו הישרוע באחו גונן ולימוד בית-גידולו בתל-דן. מומלץ להשיב את הישרוע לביצת החוּלה ולאגמון.

דגן רב-שנתי היוצר אחו גבוה בשקעים לחים בשולי נחלים. נופי השלטון שלו נעלמו לחלוטין בעקבות תפיסת רוב מקווי-המים במישור החוף וייבוש החוּלה. כל אתרי הישרוע במישור החוף ובעמק יזרעאל נכחדו, וגם במערכת הירדן שרדו בודדים. זה נציג של פלורה טרופית לחה (בדומה לגומא הפפירוס ונימפיאה תכולה), אשר ישראל מהווה עבורה שלוחה צפונית חשובה.