שִׁנְיָן קָטָן

Heterocaryum subsessile Vatke

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
הרים במדבר, מדברית
איראנו-טוראנית
אתר מרכזי לשימור
נחל ערוד עליון, הר שגיא
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (1)
% אתרים בשמורות
60.0

עשבוני חד-שנתי זקוף בעל גבעול מרכזי ומבנה תפרחת מסועף וסימטרי, שגובהו 8-15 ס"מ. העלים פשוטים, מוארכים ומסורגים, מכוסים שערות פשוטות ולבנות המהודקות אל העלה ומשוות לגבעול ולעלים גוון אפרפר-מכסיף. הפרחים כחלחלים זעירים דמויי משפך סימטרי בעל אוגן כותרת מחומש שקוטרו 2-3 מ"מ. הכותרת בולטת רק במעט מהגביע, אורכה 3 מ"מ ובמבוא הצינור שלה חמישה קשקשים זעירים. עוקצי הפרחים קצרים (2-4 מ"מ) והם ממוקמים בודדים בחיקי העלים. הפרי בנוי מארבע פרודות שונות בצורתן (הטרוקרפיה): שתיים מהן בעלות שיכים בולטים בשוליהן ושתיים צולבות בעלות עטרה מכונפת. הפרודות מעורות במצעית הפרח הגדלה בפרייה כלפי מעלה ויוצרת חרוט מרכזי. גודל כל פרודה 3-4.5 מ"מ והיא מכילה זרע בודד המעורה בקשוות השחלה העוטפת אותה. למין שני בסוג, שניין שיכני, יש פרודות שיכניות בלבד; יש חוקרים שהתייחסו אל שניין קטן כזן של שניין שיכני אשר בו שתיים מהפרודות מכונפות. לפיכך ייתכן מאוד שבשניין שיכני ישנם שני זנים אשר אחד הוא הומוקרפי (הפירות זהים) ובצידו זן הטרוקרפי, לעתים באוכלוסייה אחת (המתואר כשניין קטן). דומה לכך הוא הפולימורפיזם שנמצא באחד ממיני הסוג לפית (הקרוב לשניין) האנדמי למרומי סיני (Shmida, 1978). פרוש שם הסוג המדעי הוא "פרי שונה" (בגלל שתי צורות הפרודה) ומכאן גם השם בעברית. הפריחה בסוף מרץ ברום 600-700 מ' ובתחילת אפריל ברום מעל 900 מ'.

המין גדל בנגב הצפוני ובנגב הדרומי ונאסף ונצפה בסך הכול בחמישה אתרים. בנגב הצפוני נאסף פעם אחת ב-1967בערוץ באזור חתרורים ממזרח להרי ערד (אבינועם דנין). בנגב הדרומי נצפה ב-1998 בהר גבריאל ובהר כרכום ע"י מימי רון, ובאביב 2010 (שנה גשומה בנגב בצורה יוצאת דופן) נצפה ע"י מימי רון בנחל ערוד עליון ובמורד הצפוני של הר-שגיא. על אף שהמין אופייני להרים ערבתיים גבוהים, הוא לא נצפה עד כה אף פעם בהר-הנגב עצמו. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בישראל - במדרונות אבניים גירניים בהרי המדבר וערוצי ואדיות מעל רום 600 מ'. הפרטים באדום נצפו במדרון גירני סלעי ובשולי מטע זיתים מושקה מעל רום 1,350 מ' בחברת לענת המדבר וקדד בית-הלחמי.

ישראל, דרום ירדן (רכס א-שארה), מדבר סוריה, צפון עיראק ורוב המחוזות באיראן. לא נמצא עד כה בסיני.

שניין הוא סוג קטן במשפחת הזיפניים ובו שישה מינים הנפוצים מהמזרח-התיכון ועד מרכז אסיה. סוג זה שייך לקבוצה גדולה של סוגים ערבתיים מדבריים במשפחת הזיפניים, דוגמת לפית והילל, שפרודות הפרי שלהם מתפתחות מאוד ומשמשות להפצה למרחק אם על ידי הרוח ואם על ידי בעלי חיים (Shmida, 1978). זאת בהשוואה לסוגים אחרים ממשפחת הזיפניים כגון זכריני, וגלעינית, שתפוצתם בעיקר אירופית-צפונית, ובהם הפרודות זעירות וחסרות תוספות המסייעות בהפצה. כל מיני השניין הם חד-שנתיים; יש חוקרים הרואים בסוג קבוצה בתוך הסוג הקרוב לו לפית, ואכן במגדיר הישן (1984) נקרא הטקסון בשם לפית מכונפת. המין השני הגדל בנגב, שניין שיכני, קרוב בצורתו למיני לפית והילל חד-שנתיים הגדלים בנגב. בסוג הילל מצוידת כל פרודה בעטרה קרומית דמוית שלפוחית המפיצה אותה ברוח. כמעט תמיד מתפתחות ארבע פרודות והן נפרדות זו מזו עם הבשלת הפרי. בלפית הפרודות מצוידות בשיכים דוקרניים העטורים בראשם בכתר של זיזים מאונקלים זעירים בלתי נראים לעין שנתפסים היטב בשיער בעלי חיים ונישאים למרחק גדול באמצעותם. במיני הלפית האירופיים והצפוניים הפרודות הבשלות ניתקות זו מזו בהפצה, אך במינים של המדבר והים-תיכון הן מופצות כיחידה אחת המתפרקת כנראה במשך השנים. שניין נמצא בעמדת ביניים בין לפית והילל: לכל פרי ארבע פרודות הממוקמות באופן צולב: שתי פרודות מצוידות בשיכים ודומות לפרי הלפית ואילו שתי פרודות מכונפות ודומות לפרי ההילל.

  • מספר האתרים קטן והתצפיות בצמח מעטות מכדי להעריך מגמות של שינוי בטווח ארוך.
  • האוכלוסיות קטנות ובשטח נצפים לרוב פרטים בודדים.
  • הנגישות אל האתרים נמוכה. קיים סיכון להכחדות מקומיות בגלל מספר הפרטים הקטן בכל אוכלוסייה.
  • מוגן בהר שגיא, נחל ערוד ובהר כרכום המצויים בתחומי שמורת הר הנגב.
  • נפוץ במזרח התיכון ואינו מופיע ברשימות של מינים אדומים.

יש לערוך סקרי שדה באזור ערד ובאזורים שמדרום ומדרום-מערב למכתש רמון, במגמה לאתר אוכלוסיות שעדיין לא התגלו ולקיים מעקב רב-שנתי באתרים הידועים ובאלה שעשויים להתגלות, בכדי לקבל תמונת מצב עדכנית ומהימנה יותר על המין בארץ. כדאי לשקול לייסד אוכלוסיות חדשות בהר הנגב הגבוה.

עשב חד שנתי קטן ונדיר מאד של הנגב הדרומי והנגב הצפוני שנצפה בארץ רק פעמים ספורות ומספר אתריו קטן. מומלץ להגביר את מאמצי החיפוש.

Shmida, A., 1978. Relationship between Paracaryum intermedium and P. boissieri in Sinai, and the generic separation of Parycaryum and Mattiastrum (Boraginaceae). Pl. Syst. Evol. 129: 323-326.