מֵימוֹן הַצְּפַרְדֵּעִים

Hydrocharis morsus-ranae L.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אירו-סיבירי – ים-תיכוני
אתר מרכזי לשימור
השבה לשמורת החולה, לאגמון החולה ונחל עינן
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
 
נכחד
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
0 (1)
% אתרים בשמורות
No Data

צמח מים רב-שנתי צף או מושרש במים, בעל קנה-שורש ושורשים טבולים במים. העלים דמויי כליה, מתפתחים מתחת לפני המים. אך עולים וצפים על פניהם. הם ערוכים בשושנות היוצאות ממפרקיו של קני השורש. במים עמוקים קני השורש אינם מגיעים לקרקעית וכל הצמח צף על פניהם. הצמח הוא דו-ביתי והפרחים החד-מיניים נישאים על ציר, הצומח מבין שושנות העלים. הפרחים האבקניים (זכריים) נישאים בקבוצות על עוקצים, כשבכל קבוצה 3-2 פרחים והיא עטופה במתחל. העטיף בן שלושה עלי גביע ירוקים, שלושה עלי כותרת לבנים גדולים יותר ו- 12 אבקנים. במרכזו בלוטות צוף. הפרחים העליינים (נקביי) נישאים בודדים על עוקצים. כל פרח עשוי גביע בן שלוש אונות. הכותרת דומה לזו של הפרח האבקני. בבסיסה קשקש הנושא רקמה צופנית. לפרח העלייני שלושה סטמינודים (אבקנים עקרים), עלי בן שלושה עלי שחלה וששה עמודי עלי. השחלה תחתית, בת שש מגורות. ההאבקה נעשית ע"י חרקים, רוח או מים. הפרי ענבה, המכילה חומר רירי, התופח וגורם לפתיחת הפרי. עם פתיחתו שוקעים הזרעים לקרקעית. הצמח מתרבה גם באופן וגטטיבי. בסתיו נוצרים בקצות השלוחות טוריונים (ניצני ריבוי וגטטיביים), הניתקים עם התבגרותם ושוקעים לקרקעית. באביב, עם נביטתם, עולים הטוריונים על-פני המים ומתפתחים לצמחים חדשים. הפריחה בקיץ.

הצמח נאסף פעמיים בתחילת שנות החמישים של המאה ה-20 בעינות עינן אשר בעמק החולה, אולם נעלם ולא נמצא שוב בארץ. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מים חמימים עומדים בבריכות, אגמים ותעלות, מתוקים או מלוחים למחצה

תפוצתו העולמית היא באזורים הממוזגים של אירואסיה ובאוסטרליה. באגן הים התיכון הוא גדל בספרד, צרפת, איטליה, ארצות יוגוסלביה לשעבר, יוון, טורקיה, סוריה וישראל. כמו כן גדל גם באלגיריה ובמרוקו. הצמח הובא לקנדה וארה"ב בשנות ה-30 וכיום הוא מין פולש, בעיקר סביב האגמים הגדולים בצפון-מזרח ארה"ב ובקנדה.

מימון הצפרדעים שייך למשפחת המימוניים, הכוללת 16 סוגים ו-95 מינים הנפוצים בבתי גידול מימיים בכל העולם. סוגים נוספים במשפחה זו בארץ הם ימון Halophila (2 מינים במפרץ אילת – ראה כרך א') ווליסנריה Vallisneria. באקווריומים מגדלים אלודיאה קנדית Elodea canadensis השייכת גם היא למשפחה זו. בסוג מימון 6 מינים שתפוצתם אירו-אסיתית צפונית.

ניתן לשער כי הצמח נכחד מישראל כתוצאה מהניצול הגובר של המים ומהפרעות במעיינות של שולי עמק החולה. גם לפני כן הצמח היה נדיר ביותר וכאמור נאסף רק פעמיים וייתכן גם שהופעתו במעיינות עינן הייתה אפיזודית. המידע האקולוגי והדמוגרפי על האוכלוסיות שהיו – חסר. תפוצתו הגיאוגרפית של המין בעולם היא אמנם רחבה, והוא שכיח במקווי מים בארצות הבלקן. עם זאת, בחלק מארצות הים התיכון הוא בסכנת הכחדה: בספרד הוא הוגדר כמין בסכנת הכחדה חמורה (CR) ובצפון אפריקה הוא נדיר מאד. גם בנורווגיה, שוויץ ובריטניה הוא צמח בסכנת הכחדה. דרגת סיכון הכללית שניתנה לו בפרספקטיבה גלובלית היא EN לפי קטגוריות IUCN.

לנסות להשיבו מחדש ממקורות קרובים לישראל ולגדלו בתוך גנים בוטניים ובמשתלות, ללמוד על האקולוגיה של הצמח ולשקול בהמשך אם להשיבו למקווה מים מתוקים באיכות גבוהה באחת משמורות הטבע.

צמח מים צף, נדיר ביותר שנמצא בעבר במעיינות עינן בבקעת החולה ומאז נכחד. ברבות מארצות הים-התיכון הוא מוגדר כמין בסכנת הכחדה, אך בצפון אמריקה הוא מין פולש.

ויזל, י. וליפשיץ, נ. 1979. צמחי מים בישראל. הוצאת רשות שמורות הטבע.