אִירוּס הָאַרְגָּמָן

מוגן

Iris atropurpurea Baker (1889)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Coastal Iris
שם ערבי
סאווסאן (א-סהל)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אנדמי – בחבל הים תיכוני
אתר מרכזי לשימור
שמורת ביצת נחל פולג
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
6.3
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (3)
בינונית
% אתרים בשמורות
15.7

גיאופיט מקבוצת אירוסי ההיכל (ר' לעיל), שגובהו 20-40 ס"מ. צבע העלים ירקרק בהיר מכחיל, קוטר הפרח 7-9 ס"מ. כל עלי העטיף דומים זה לזה בצבעם, כהים. יש ואריאביליוּת רבה באוכלוסיה בגון הפרח, מארגמן עז עד צהוב-ארגמני. במרכז הצד הפנימי של עלי הכותרת החיצוניים יש פס בולט של שערות צהובות הקרוי זקן. אירוס הארגמן הוא המקדים בפריחתו מכל אירוסי ההיכל: תחילת הפריחה בסוף ינואר ושיאה בדרך כלל בערך באמצע פברואר. לעתים נמשכת הפריחה עד תחילת אפריל. מואבק על ידי זכרי דבורים יחידאיות מהסוג מחושית (Eucera) ודבורה בנאית (Chalicodoma), הבאים ללון בפרחים בלילה ובזמן גשם וסגריר.

תפוצתו מוגבלת לכתמים במישור החוף של ישראל בעיקר בגלילות השרון ופלשת, מעתלית בצפון עד גדרה בדרום. אוכלוסייה מקוטעת גיאוגרפית נמצאה בחוף הכרמל ליד חוף מגדים, ויש סברה כי הובאה למקום בידי אדם. בעבר היה נפוץ ביותר במישור החוף וכיום שרדו 55 אוכלוסיות, אשר סכנת הכחדה מאיימת על רובן. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

קרקעות חמרה וחמרה חולית.

אנדמי לישראל. ניתן בטעות מהגלעד בצפון ירדן.

אירוס הארגמן שייך לקבוצה של אירוסי היכל כהים, אשר כמעט שאי אפשר להבדיל ביניהם מורפולוגית, והוא דומה מאוד לאירוס שחום ולאירוס ירוחם. הוא נבדל מהם בעיקר בבית-גידולו הייחודי במישור החוף, ובעונת הפריחה המוקדמת. על פי ניתוח הדמיון המורפולוגי בין אוכלוסיות מסתבר כי מוצא אירוס הארגמן הוא כנראה מאוכלוסיות מדבר יהודה של אירוס שחום.

  • השטחים הפתוחים של חמרה וחול חמרה נעלמו כמעט ממישור החוף עקב פיתוח לחקלאות ולבנייה. השטחים שנותרו ואינם מוגנים בשמורות שרויים בסכנה גדולה. הקיטוע המלאכותי בין האוכלוסיות, והעדר מסדרונות הפצת זרעים ואבקה, עלולים לגרום לבידוד גנטי של האוכלוסיות ולירידת המגוון הגנטי בתוכן.
  • האוכלוסיות מופיעות בכתמים. האתרים במישור החוף מקוטעים ביניהם בשטחי חקלאות ובינוי.
  • בכתמים שאינם מופרים האוכלוסיות יציבוֹת, וייתכן שאף גדלות. בעשורים האחרונים נעשות פעולות ביוזמה של תושבים מקומיים להגדלת אחוז חנטת הפירות באמצעות האבקה ידנית.
  • הסכנה בישראל היא הסכנה העולמית, משום שהמין אנדמי לישראל.
  • מוגן בשמורת ביצת נחל פולג, בשמורת שיטה מלבינה אשדוד ובשמורת קדימה. כמו כן הוא גדל בשמורה עירונית מוצעת בדרום נתניה אשר מרחפת עליה סכנת פיתוח.

ניטור האוכלוסיות, תוספת של שטחים מוגנים, כמו רכס בית עובד, שייתן הגנה לאוכלוסייה בפלשת. השבה לטבע באזורים שיהוו מסדרונות הפצה אקולוגיים בין אוכלוסיות דרום מישור החוף וצפונו.

גיאופיט אנדמי למישור החוף בישראל, המשתייך לקבוצת אירוסי ההיכל, מהיפים והמיוחדים שבצמחי ישראל. גדל בקרקעות חול-חמרה וחמרה, שהן יעד מועדף לפיתוח ובינוי. בית-גידולו הולך ונעלם במהירות. מתוך מאות אוכלוסיות ושטחי פריחה ששרדו במישור החוף בראשית המאה העשרים נותרו כ-55 אוכלוסיות, שרובן שרויות בסכנת הכחדה חמורה, ולא ברור אם תשרודנה בעתיד. עדיפות שימור גבוהה ביותר.