אִירוּס הַבִּיצּוֹת

מוגן

Iris grant-duffii Baker (1892)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Grant-Duff's Iris
שם ערבי
סאווסאן (אל-בחרה)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
שמורת עין-אפק וביצה בשמורת החולה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
6.3
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
6 (7)
נמוכה
% אתרים בשמורות
10.0

גיאופיט שקנה-שורש שלו מסתעף בריבוי וגטטיבי ויוצר צברים בני מספר נצרים, לעתים בעומדים צפופים. גובהו 30-60 ס"מ. בכל נצר 4-7 עלים סרגליים, רוחבם 3-5 ס"מ, מפותלים במקצת, גבוהים מהפרחים. מכל נצר מתפתח עמוד פריחה יחיד ובראשו פרח שצבעו צהוב חיוור, קוטרו 5-7 ס"מ. בבסיס עלי העטיף החיצוניים משורטט פספוס עדין, צפוף וסדיר, וחלקם הקדמי הפרוש מוכתם בכתמים/פסים אחדים גדולים ובלתי סדירים. עלי העטיף הפנימיים זקופים, אזמלניים. הפרי אזמלני-מוארך, נפתח בהדרגה לאורך קשוות במשך הקיץ. הזרעים עגולים כהים, קוטרם 2-4 מ"מ. פורח מוקדם באביב: האוכלוסיות ברום נמוך, בעמק-יזרעאל ובמישור החוף, פורחות בסוף פברואר, בעוד שהאוכלוסיות ברום גבוה יותר, בגליל התחתון ובדרום הגולן, פורחות בתחילת מרס ועד העשרים בו.

המין גדל בצפון הארץ ובשרון, שם מצטמצמות אוכלוסיותיו בגלל ניקוז ותפישת המים. היה ידוע ממקווי מים אחדים בשרון וכיום הצטמצמה נוכחותו לביצת זייתא ולנחל אלכסנדר. בחוף הכרמל נכחד מאזור נחל תנינים. ברמות מנשה נכחד מאזור קיבוץ דליה. בדרום הגולן משגשגת אוכלוסייה גדולה בשמורת אירוס ביצות נוב. ריכוזים נוספים ידועים בסביבה גם מחוץ לשמורה. כמה אוכלוסיות קטנות נמצאות בעמק יזרעאל ובגליל התחתון. כמעט שנכחד מעמק עכו. הכחדה רבה במיוחד התרחשה באזור הקריות והקישון. נתונים בפלורה פלשתינה על מציאותו בהר הכרמל, בשומרון ובעמק הירדן העליון מוטלים בספק ולא אוששו. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

אדמה עמוקה, בוצית, המוצפת בחורף ומתייבשת בקיץ. המין היה נפוץ ברוב עמקי צפון הארץ בעומדים גדולים בשקעים מוצפים בחורף. כיום, לאחר ניקוז מעונות אלה והפיכתם לשדות חקלאיים, שרד בעיקר בשולי שדות במקומות שעדיין מוצפים בחורף. טווח רום: 30-400 מ'.

מזרח ים-תיכונית: דרום טורקיה, מערב סוריה ודרומה, וצפון ישראל.

אירוס הביצות משתייך לסקציית Limniris, שתפוצתה משתרעת בכל חצי הכדור הצפוני. בתוך סקציה זו הוא משתייך לתת-הסקציה הסורית (Syriacae), הנפוצה בדרום-מערב אסיה, בעיקר בדרום טורקיה, צפון עירק, סוריה וישראל. המינים הללו מותאמים לשלוליות חורף זמניות. הם שולטים על פני שטחים גדולים בביצות צפון סוריה ובטורקיה. מיני התת-סקציה הסורית מאופיינים בקנה-שורש חזק עם קוצים נוקשים ובבסיסי עלים תפוחים הנראים כבצל. בתת-סקציה זו הוגדרו חמישה מינים קרובים, ועל כולם המידע מועט. בעבר הוצע לאחדם למין רב-גוני אחד, רחב תפוצה. עופר כהן מצא דגם ברור המחלק את חמשת המינים לשתי קבוצות: אוכלוסיות צהובות פרחים הנפוצות באזור מערבי יחסית – קרוב יותר לחופי הים התיכון בדרום טורקיה, מערב סוריה וישראל, ולהם הוצע לקרוא אירוס הביצות; ואוכלוסיות סגולות פרחים הנפוצות באזור מזרחי יותר – רחוק מהים התיכון (דרום טורקיה, צפון סוריה וצפון עירק), שכונו אירוס אסיה הקטנה (I. masia).

  • ניקוז קרקעות ביצתיות והסבתן לחקלאות מוליכים לאובדן בית-הגידול. ריסוסים מהווים סכנה רבה, שכן הוא נעלם מייד לאחר ריסוס.
  • האוכלוסיות מוגבלות לבתי-גידול ביצתיים באתרים המקוטעים ביניהם קילומטרים אחדים עד עשרות קילומטרים. בכל אתר הדגם הוא של גושים ומושבות בקוטר שבין 0.25 מ"ר עד למטרים אחדים, המרוחקים זה מזה מטרים אחדים.
  • מספר הפרטים הכללי באוכלוסיות הארץ נאמד בין 100,000 ל-1,000,000 נצרים. בחלק מהאתרים בעמק יזרעאל ניכרת בשנים האחרונות מגמה של הקטנת מספר הגושים והנצרים.
  • זהו צמח נפוץ במקווי מים באירופה ואינו בסיכון עולמי.
  • מוגן בארץ בשמורת אירוס ביצות נוב בגולן, שם גדלה האוכלוסייה הגדולה בעולם של אירוס זה, וכן בשמורת עין אפק, שהועתקו אליה צמחים על-ידי רשות הטבע והגנים.

הכרזה על ביצת צומת התשבי, שולי המוביל בעמק בית-נטופה והריכוז ליד שדה אילן כשמורות טבע. צריך לדאוג שלא ירססו סביבן. במקביל לגדל בגנים בוטניים ולהקים מאגר זרעים מהאוכלוסיות השונות. מומלץ לאזרח באדמות ביצתיות באתרי שיקום בנחל אלכסנדר, ובנחל תנינים.

אירוס הביצות שרוי בסכנת הכחדה בארץ בגלל בית-גידולו (אדמות עמוקות מוצפות) הנדיר, הבלעדי והמתבקש לפיתוח. האוכלוסיות שממערב לירדן נכחדו או הצטמצמו מאוד מאז שנות הארבעים של המאה ה-20. וכיום שרדו רק 30 אוכלוסיות מתוך כמה מאות בעבר. המצב חמור במיוחד בעמק עכו ובשרון, בגלילות אלו כמעט שנכחד המין לגמרי עקב הפיתוח המואץ.

כהן, ע. 1987. צמחים נדירים בארץ, אירוס הביצות. רתם 23–24: 127–135.