אִירוּס הַגִּלְבּוֹעַ

מוגן

Iris haynei Baker (1876)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. בהשתתפות ד"ר יובל ספיר


שם נרדף
I. biggeri
שם אנגלי
Mt.Gilboa Iris
שם ערבי
סאווסאן (פקועה)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
חגורת הַסְּפָר
מזרח ים-תיכוני
אתר מרכזי לשימור
הגלבוע
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (3)
בינונית
% אתרים בשמורות
19.0

גיאופיט מקבוצת אירוסי ההיכל (ר' שם). גובה הצמח 35-50 ס"מ. גדל בגושים שנוצרו ברביה וגטטיבית, בכל גוש מספר נצרים בני עלים אחדים דמויי חרב. מהנצר יוצא גבעול פריחה הנושא פרח יחיד בראשו. הפרח גדול וריחני, קוטרו כ-10 ס"מ, גובהו ארוך מרוחבו. צבע העטיף סגול עד ארגמן מעורק. על גבי שפית הפרח, בפתח מנהרת האבקה, מצוייר כתם שחור. השערות המעטרות את בסיס מנהרת האבקה שחורות. מואבק על ידי זכרי דבורים גדולים מקבוצת המחושיות - Eucirinii, הבאים ללון בפרחים בלילה ובזמן גשם וסגריר. פורח באמצע מרס; מקדים בשבוע במעונות נמוכים ומאחר עד עשרה ימים במקומות רמים. לזרעים אליוזום (גופיף פיתיון שומני) הנאסף יחד עם הזרע על ידי נמלת הקציר.

אנדמי לגלבוע ולמזרח השומרון. נפוץ בחלקו המזרחי של רכס הגלבוע מהר ברקן ועד הר מלכישוע. מחוץ לגלבוע המין נדיר יותר, מופיע במספר כתמים מקומיים. במזרח השומרון גדלות אוכלוסיות רבות בדגם כתמי מאזור ואדי מליח, רכס אום זוקא ועד נחל תרצה (ואדי פרעה). דרומית לנחל תרצה ועד נחל מכוך עובר המין בהדרגה לאירוס שחום. בשומרון אין חפיפה בין שטחי הגידול של אירוס הדוּר ושל אירוס הגלבוע: באזור מג'דל בני-פדיל (צומת מגדלים) גדל האירוס ההדוּר בחלק הגבוה, המערבי, ואילו אירוס הגלבוע גדל בחגורה הנמוכה, החמה והיובשנית יותר. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גדל בעיקר בסלעי גיר ודולומיט, ולא בסלעי הקירטון של אזור סרטבה, אולי בגלל האופי היובשני יותר של הסלע. טווח רום: מ-150 ועד +550 מטר. בגלבוע הוא גדל בבתת סְפָר עם כלך מצוי וחלבלוב מגובשש, עם נוכחות של אלת המסטיק וחרוב מצוי. כמו כן הוא גדל בשולי שדות חקלאיים וביערות אורן ירושלים נטועים.

אנדמי לישראל.

שייך לקבוצת אירוסי ההיכל. דומה מאוד לאירוס שחום, עד כי התעוררו ספקות לגבי מעמדו העצמאי של אירוס הגלבוע. יתכן שהאוכלוסיות בגלבוע ובמזרח השומרון מהוות תת-מין של אירוס שחום. יש גם ספק לגבי זהותן של אוכלוסיות האירוסים הכהים בדרום הגולן. אלה הוגדרו בעבר כאירוס הגלבוע, אירוס "הירדן" או אירוס הארגמן, אך ממצאי המחקר בשנים האחרונות הראו כי הן קרובות יותר לאירוס שחום של מדבר יהודה והרי הגלעד. עד שיתברר מעמדו הטקסונומי אנו מתיחסים אל אירוס הגלבוע כאל מין עצמאי אנדמי חשוב לשימור.

  • תוכניות פיתוח והקמת יישוב בגלבוע מסכנות אוכלוסיות גדולות של המין. גדר ההפרדה שנבנתה על רכס הגלבוע גרמה להרס בתי-גידול, ובעקבות כך הועתקו מאות רבות של גושי פריחה לאזור הר ברקן. אטרקטיבי מאוד לקטיפה. אורנים שניטעים בגלבוע בצפיפות רבה מצלילים על הצמחים וגורמים לניוון גושי הפריחה, בעוד שרעיית בקר מבוקרת דווקא מעודדת את התפשטותו, ומכאן שיתכן כי הגנה מוחלטת מפני רעייה עלולה גם היא לדכא את גידולו.
  • האוכלוסיות כתמיות ומקוטעות ביותר, למעט שטח גדול בראש הגלבוע, שגדלה בו אוכלוסייה ענקית.
  • בגלבוע נמצא המין בשטח לא רצוף של כ-10 קמ"ר. האוכלוסיות מפוזרות בשני כתמים עיקריים: 1) הר ברקן–מעלה גלבוע (אוכלוסיות גדולות וצפופות). 2) הר מלכישוע (אוכלוסיות קטנות ודלילות). אוכלוסיות קטנות רבות מפוזרות ברכס אום-זוקא במזרח שומרון ועד למושב ארגמן, בשטח הסגור לשם אימוני צה"ל, ושם נותר גודל האוכלוסיות יציב. האוכלוסייה בנחל פיראן–תלכיד סובלת מאוד, וחלה ירידה דרסטית בצפיפותה.
  • לאור הראייה של אירוס הגלבוע כמין עצמאי, הסכנה בישראל היא הסכנה העולמית משום שהמין אנדמי לישראל.
  • אוכלוסיות של המין מוגנות בתחומי שמורות-טבע: שמורת הגלבוע,שמורת אום זוקא.

מניעת פיתוח בשטחים שגדלות בהם האוכלוסיות, בעיקר בגלבוע. השארת השטחים במצב של בתת סְפָר פתוחה, תוך מימשק של רעיית בקר מבוקרת והימנעות מייעור נוסף.

גיאופיט שהפרח שלו סגול מרהיב. המפורסם שבאירוסי ההיכל. סיווגו כמין אדום נובע מהיותו אנדמי לגלבוע ולמזרח שומרון, ומסכנות פיתוח, קטיפה, ייעור ורעיית-יתר. האוכלוסיות בגלבוע עשירות וגדולות, חלקן בתוך שמורת טבע ורובן מחוץ לשטח השמורה.

פז, ע. 1988. בארץ אהבתי. הוצאת מסדה. Kintisch, E. 2005. Israeli Controversy Blossoms over Protecting Gilboa Iris. Science 308:1251